שום ארגון טרם נטל אחריות לפיגוע ההתאבדות בבית הנתיבות באיסטנבול. בסבך אי הוודאות ייתכן שהפיגוע בוצע על ידי המחתרת הכורדית, ה־PKK. רבות דובר ביממה האחרונה על דאעש, אבל לאור תמיכתה המתמשכת של טורקיה בדאעש כזרוע מטעמה "בהפעלה מרחוק" נגד השיעים בעיראק, איראן וסוריה, הייתכן שאכן הארגון עומד מאחורי הפיגוע? ייתכן שסמיכות הזמנים שבין הפיגוע באיסטנבול לפיגוע מקביל שבו נטלו חלק שמונה מתאבדים כנגד מערך חיזבאללה ואזרחים נוצרים, שבוצע על ידי דאעש בצפון הבקאע הלבנוני, אינה מקרית. אפשר שהדבר מצביע על מצוקת דאעש, שפעל במתווה רב־מוקדי לעומק שטח יריביו "הרחוקים" בטורקיה ובלבנון במגמה לנקז לחץ במרחב סוריה־עיראק.
הסבירות שדאעש הנכתש בעיראק ביצע את הפיגוע באיסטנבול גוברת נוכח פיגועים קודמים בטורקיה שנשאו את טביעות אצבעותיו. לכך נוספו התרעות שנתקבלו מהבריטים לאחרונה, והעובדה שהארגון איים בגלוי על הטורקים. מאמציה של טורקיה של ארדואן, איש ה"האחים המוסלמים", להצטרף לאיחוד האירופי "הצלבני", הם לצנינים בעיני האיסלאמיסטים. הסכם הפיוס הטורקי עם ישראל צורם בעיניהם כיוון שמשמעו זניחת החזון האימפריאלי האיסלאמי ופשרה טורקית, במקביל לנטישת פרויקט דאעש, האחים המוסלמים וחמאס לטובת פרגמטיזם טורקי מדיני וכלכלי. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. ממדיניות "אפס חיכוך" עם מדינות האזור הסתבך ארדואן כמעט עם כל שכניו. הנשיא הטורקי ניצב עתה בגלוי לצד הערבים הסונים כנגד הנשיא בשאר אסד העלווי וכנגד הקואליציה השיעית של איראן וחיזבאללה המסתייעים ברוסים, שעימם הוא מצוי במשבר מאז הפלת מטוס הקרב הרוסי. הפיגוע האחרון מצביע על כך שחרף מדיניותו זו, נתפס השינוי לרעה במדיניות הטורקית בעיני האיסלאמיסטים כ"כפירה" שמשמעה התרת דם מנהיגיה ואזרחיה.
כזכור, בדומה לדאעש הננטש, עבר החמאס מהפך דומה בקשריו למצרים. לאחר שנתמך כ"עמית" בידי הנשיא מורסי (איש האחים) עד להדחתו, פועל חמאס כ"טורף" לצד דאעש בפיגועים כנגד מצרים בעיקר בסיני מאז מינוי הנשיא סיסי. בדומה לסיוע המצרי לחמאס בימי מורסי, התנהל הסיוע הטורקי לדאעש בדרכים פתלתלות. הסיוע כלל רכישת נפט בהון עתק מפעילי הארגון, שיתוף פעולה בנושא זיוף דולרים אמריקניים, סיוע טורקי באש כנגד יריבים, סיוע בהברחת משאיות חימוש, הדרכת לוחמים ושימור מעבר פתוח בשטחם למתנדבים לדאעש בעיראק וכן סיוע למסתנניו השבים למובלעות הטרור באירופה. חרף זאת, במבחן התוצאה מסתבר כי דאעש מתייחס לשלטון הסוני הטורקי כ"שלטון עושק וכפירה" וכיוון שכך, כל האמצעים להפילו כשרים. אין מדובר בבגידת דאעש אלא בקוד התפעולי האיסלאמי של ה"תכפיריון" (אלה המצביעים על מוסלמים אחרים כ"כופרים" ומתירים את דמם). זהו הקוד לפיו פעל גם ח'אלד אל־איסלאמבולי מ"האחים המוסלמים" כשחיסל את הנשיא סאדאת בשל הסכם השלום שערך עם ישראל.
פרשנות הלקחים של הקיצונים הללו את ההיסטוריוגרפיה והמורשת שהותירו השליח מוחמד ויורשיו (ה"סלף אל־צאלח") היא כוח הרשע המניע את דאעש ודומיו. במאמצי השחזור של העוצמה האיסלאמית העולמית הנשאפת, הם פועלים באלימות רצחנית כנגד "כופרים" כפי שלפרשנותם פעל האיסלאם כנגד תופעות הבדלנות של הזרמים האתניים, הלאומיים והשבטיים שאולצו להצטרף לאימפריה האיסלאמית בפיתוי ("תרע'יב") או בהפחדה ("תרהיב"). דאעש ודומיו מקדימים "טיפול" באויב ה"קרוב" (טריטוריאלית) ואחר כך ב"רחוק" ומגדירים את יריביהם כפורשים מהאיסלאם (ח'וארג') או חוזרים לכפירה ("מורתדון") שדינם מיתה. ובאלה נכללות הכתות שהתפצלו מה"סונה" (דרוזים שיעים ודומיהם). למרות שהמוסלמים נצטוו לציית לשלטון מאפשר ה"טריק" של אבן תיימיה (המנטור הקדום של האיסלאמיסטים הללו) להגדיר כל יריב פוליטי - אפילו את הסולטאן הטורקי הסוני ארדואן - כ"שליט עושק" (סולטאן ט'אלם). ומכאן הדרך לפיגועים ולגיהינום האיסלאמי קצרה. קוראים לזה "האביב הערבי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו