יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג הוא נצר לאחת המשפחות המכובדות ביותר בישראל. אביו המנוח חיים שימש נשיא למופת, וסבו היה אחד מהרבנים הראשיים האהובים ביותר של ישראל. במהלך השנה האחרונה שיבחתי את הרצוג והתייחסתי אליו כציוני מתנועת העבודה מהזן הישן, שהיתה לו היכולת לשקם את המפלגה.
קוננתי על כך שממשלת אחדות לא הוקמה והאמנתי שהרצוג יכול היה לשמש שר חוץ יוצא מן הכלל. לאחר הבחירות בשנה שעברה הרצוג תמך בפומבי במדיניות הקונצנזוס כלפי הפלשתינים, שאותה אימץ פרופ' שלמה אבינרי, האינטלקטואל הבכיר של הציונות הסוציאליסטית. אף על פי שהוא הדגיש שהוא נותר מחויב להיפרדות מהפלשתינים, אבינרי טען שהסכמי אוסלו אינם רלוונטיים יותר, משום שההנהגה הפלשתינית סירבה להכיר בזכותה של ישראל להתקיים והתייחסה לחורבנה של ישראל כאל עדיפות גבוהה מאשר השגת מעמד מדינה משלה. אבינרי הסיק שתחת תנאים שכאלו, פתרון שתי מדינות הוא הזוי.
הרצוג הזדהה בפומבי עם גישה זו. זאת ועוד, הוא הכריז שצה"ל מוכרח להישאר בגדה המערבית ובבקעת הירדן. הוא אמר לנשיא צרפת הולנד ש"השנאה וההסתה בקרב הפלשתינים" הן עזות מדי כיום כדי לשקול יישום של פתרון שתי מדינות.
על כן, נחרדתי כאשר נחשף בשבוע שעבר כי קודם לבחירות, הרצוג ניהל משא ומתן סודי על תנאים להסדר קבע עם הרשות הפלשתינית. באמצעות סגן שר הביטחון לשעבר אפרים סנה, הרצוג היתווה את העקרונות הבאים שסוכמו במכתב הבנות סודי עם מחמוד עבאס.
ישראל תיסוג מכל יהודה ושומרון, למעט 4 אחוזים של חילופי שטחים שיאפשרו לישראל לשמר חלקים מגושי ההתנחלויות. אלו המתגוררים מחוץ לאזורים אלו אמורים היו לבחור בין שיבה לישראל או החלה של שלטון פלשתיני. ישראל תשמר נוכחות "סימבולית" בבקעת הירדן.
מזרח ירושלים יהפוך לבירת המדינה הפלשתינית, עם עירייה אחת שתפעל תחת תחום השיפוט של ישראל והמדינה הפלשתינית גם יחד.
הר הבית ינוהל על ידי כוח בינלאומי עם נוכחות ישראלית בכותל המערבי.
נושא הפליטים הפלשתינים ייושב על בסיס החלטת האו"ם 194, עם "החלטה משותפת" לקבל את אלו המבקשים לשוב או לקבל פיצוי כלכלי.
מדובר בהמשך ישיר לנוסחה של אולמרט, שלא אושרה ע"י הקבינט או הכנסת ונדחתה ע"י עבאס.
זה היה נאיבי לחלוטין להציע ויתורים שכאלו ללא גומלין מצד הפלשתינים. אך העיוות החמור ביותר היה בכך שמנהיג האופוזיציה עסק בחשאי ביוזמות יחסי חוץ הסותרות את מדיניות הממשלה. כאשר הדבר נעשה עם כוחות עוינים המקדמים טרור, הדבר יכול להיחשב אפילו כהמרדה.
מה שהופך את התנהגותו של הרצוג למגונה עוד יותר הוא העובדה שקונצנזוס רחב במדינה מתנגד בתוקף לוויתורים טריטוריאליים חד־צדדיים נוספים. רוב הישראלים שואפים להפרדה, אך מכירים בכך שכל עוד הפלשתינים לא יכירו במדינה יהודית ולא יחדלו מפעילויות טרור, מדינה פלשתינית היא בלתי אפשרית.
נוסף על כך, הרצוג נמנע מלחשוף לקהל הבוחרים שהמו"מ הזה התקיים. למותר לציין שאילו היה חושף את ההסכם, הוא היה סופג מפלה בקלפיות.
שנה מאוחר יותר, הרצוג מנסה להצדיק את ההונאה שלו בכך שהוא רומז שהפעולה כולה תוכננה כדי לשכנע את עבאס לחדול מההסתה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל היה מתהפך בקברו אילו יכול היה לדמיין כיצד צעיר שאותו טיפח פוליטית באופן אישי והפך למנהיג מפלגתו, חצה את כל הקווים האדומים בנוגע לוויתורים לפלשתינים.
לאור זאת, עלי להודות בצער רב שקריאותיי לממשלת אחדות עם העבודה היו מוטעות. אילו היו נערכות בחירות בעתיד הקרוב, המחנה הציוני היה סופג מפלה. המרוויחים העיקריים מכך יהיו יש עתיד, המפלגה החדשה שיעלון צפוי להקים, הבית היהודי וישראל ביתנו.
לאחר התנהגות דו־פרצופית שכזו, הרצוג חייב להתפטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו