יציבות או מהפכה

עיני העולם כולו יהיו נשואות היום לעבר בריטניה, שתחליט במשאל עם אם פניה להישארות באירופה וליציבות או פניה ליציאה ולמהפכה. 

הסקרים צמודים: שניים אתמול מנבאים ניצחון לפורשים, כך שהכל יכול להיות. תומכי ההינתקות רוצים לראות, ביום הזה, את "יום העצמאות" של בריטניה, ואילו תומכי ההישארות מקווים כי היום הזה יהיה יום של היגיון והתפכחות. אירופה, בינתיים, חוששת ממגיפה אנטי־אירופית ביבשת שמקורה בבריטניה. הלילה נדע אם לונדון רוצה להתגרש מבריסל או להמשיך בזוגיות, גם אם אינה מופלאה. 

משאל העם היום בבריטניה הוא בבחינת אירוע חסר תקדים באיחוד האירופי. עד עתה הפנייה היתה בדרך כלל לכיוון השני, לכיוון ההרחבה. היפרדות מהאיחוד לא היתה בכלל אופציה, אלא אם כן השתייכת לימין הקיצוני (בסגנון UKIP בבריטניה) או לשמאל הרדיקלי (הקצוות שוב נפגשים). בדיוק בגלל זה לא פחד ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון, עם הרבה לחץ ממפלגתו השמרנית, להכריז על משאל העם.

מי היום בכלל זוכר שקמרון, התומך בהישארות גם באירופה וגם בתפקיד, הכריז על משאל העם במטרה לשדרג את מעמדה של בריטניה מול השותפות האירופיות במהלך המו"מ בין לונדון לבריסל? קמרון לא ידע אז שהוא משחק באש.

מי בכלל חשב אז כי קיימת סכנה לחברות של בריטניה באיחוד? הכלכלה שבה לחיים והאבטלה ירדה. אז נכון שבריסל רצתה להכתיב לאזרח הבריטי אילו מרכיבים יהיו בנקניקייה שהוא אוכל (יותר בקר, פחות קמח ושומן) אבל ממתי הבריטים באמת יכלו להתווכח על מה שיש להם בצלחת? 

בינתיים דברים השתנו. כך, למשל, פרץ משבר הפליטים ועימו החשש של הבריטים משיטפון של זרים בשטחם. רבים בממלכה התקשו לקבל את הרעיון שבריסל תכתיב להם כמה פליטים לקלוט. דומה שלממלכה והאימפריה (לשעבר) יש רגישות רבה למילה ריבונות.

ייתכן מאוד שבדיוק בגלל זה הפעם תחולל הממלכה אירוע היסטורי חסר תקדים כשתחליט לעזוב את האיחוד. מדובר בהצבעה מאוד אמוציונלית. תומכי ה"כן" טוענים כי הם יזכו במדינתם בחזרה. לא נורא, מבחינתם, אם הפאונד יצנח, אם הסיטי של לונדון תחטוף מכה, אם בריטניה תאבד את אזור הסחר החופשי הגדול, אם סקוטלנד - שנהנית מאוד מתקציבים של בריסל - שוב תבקש לעזוב את הממלכה המאוחדת. העיקר הכבוד.  

"כן" בריטי להיפרדות יכול להביא לאפקט דומינו מסוכן. בצרפת, בגרמניה ובהולנד ובעוד מדינות שונות יש היום רבים הממתינים לבשורה מלונדון כדי לדרוש צעד דומה. אלה ימים קשים לאיחוד. המשבר הכלכלי של 2008, שבו התקשתה בריסל (להבדיל מוושינגטון) להגיב, וכאמור משבר הפליטים, הם רק חלק מהסיבות שהאירו־סקפטיים מתחזקים ביבשת.

התהליך הזה קרם עור וגידים עוד קודם. זוכרים את ההצבעה הבריטית בעד או נגד החוקה האירופית? מן הסתם אתם לא זוכרים, כי היא פשוט לא התקיימה. טוני בלייר, שיזם אותה ב־2004, החליט לבטלה, מכיוון שהוא נבהל מה"לא" לחוקה במתכונתה, אז של צרפת והולנד. 

יש לקוות כי בריטניה תישאר באיחוד ולו רק בגלל הסיבה שאנחנו רוצים בטובתה. עצם הרעיון שהכלכלה החמישית בעולם יוזמת משאל עם כזה הוא כבר מכה קשה ליציבות ולבחירה ללכת קדימה. בחיים הולכים קדימה, לא אחורה. משאל העם הזה מעניק אופציה למי שרוצה להחזיר את הגלגל לאחור. ב־1975 הצטרפה בריטניה לאיחוד. ב־2016 היא תבסס את מקומה ביבשת או אולי תשוב להתבודד. היה מי שכבר אמר כי בריטניה היא אי צף שיודע להתרחק או להתקרב לאירופה על פי האינטרסים שלו. אז למה לעזוב?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו