בין החזון של אופ"א לרצון הצופים

 כשמישל פלאטיני הגה את רעיון הרחבת היורו מ־16 נבחרות ל־24, הוא ראה בחזונו - מעבר לכסף מזכויות שידור וכניסה לשווקים חדשים - פחות או יותר את מה שקורה עכשיו בצרפת. 

"אני מבטיח שזה לא יפגע באיכות", אמר אז, ועל הקביעה הזאת בדיוק מתנהל בימים האחרונים דיון רחב. באופ"א בטוחים כבר עכשיו שמדובר בהצלחה מסחררת, כפי שהגדיר זאת ג'ורג'יו מארקטי, מנהל התחרויות של הארגון: "אנחנו מופתעים עד כמה זה טוב. כל הנבחרות הגיעו למחזור הסיום כשיש להן על מה לשחק". לזה בדיוק קוראים ראייה סלקטיבית. אופ"א, בצדק, מסתכלת רק על מה שמעניין אותה: תחרותיות, מתח ורייטינג. אבל הצופים, ובמיוחד הנבחרות המשתתפות, רואים לנגד עיניהם הרבה מאוד דברים אחרים ומעט בעייתיים.

המקום השלישי: לראשונה בטורניר גדול מאז מונדיאל 1994, לשתי הראשונות בבתים מצטרפות ארבע הנבחרות עם המאזן הטוב ביותר מהמקום השלישי. 22 שנים התרגלנו לשתי עולות בלבד, ופתאום מספיקות 4 נקודות, אולי שלוש, ומאזן שערים מעליב כדי להיות בשמינית הגמר. 

אנגליה חוותה על בשרה את הבעיה המרכזית של השיטה, כאשר לא הצליחה לפצח את הבונקר של סלובקיה, שלה הספיק תיקו כדי להתמקם בשלישייה הראשונה. מעבר לזה, קחו למשל את אלבניה, שצריכה לחכות ארבעה ימים רק כדי לדעת אם הגול האחד שכבשה מול רומניה מספיק טוב לשלב הבא. "הפורמט החדש מדכא את הכדורגל, תביאו את הנוק אאוט", צייץ גארי ליניקר. ובצדק.

שערים: יותר משחקים שווה יותר שערים? אז זהו, שלא. אחרי 60 ו־57 גולים בשני הטורנירים הקודמים, 24 המשחקים הראשונים בצרפת הניבו רק 47 כיבושים. באופ"א טוענים שהמגמה מצביעה על צמצום פערים ולחימה של הקטנות, אך אפשר גם לומר שהקטנות הבינו שאין צורך לתקוף. 

נבחרות כמו איסלנד, אלבניה וצפון אירלנד מתגוננות בצורה מרשימה, אך ממעטות לתקוף ומסתפקות במתפרצות. אי אפשר לבוא אליהן בטענות כל עוד הן מצליחות, אבל מי שמחפש גולים ימצא אותם בקופה אמריקה, ובכמויות.

מתח: נכון, כל הנבחרות למעט אוקראינה הגיעו למחזור הסיום עם סיכוי להעפיל לשמינית הגמר, אך נשאלת השאלה - האם זה באמת מותח? לא משנה איך נסובב את זה, קשה לראות נבחרת גדולה מודחת או בכלל מוטרדת מהמחשבה. מאמנים עושים רוטציות כאילו היה זה מחנה אימון ורק מחכים כבר למשחקים החשובים באמת. 

"השיטה הרגה את הריגוש", אמר השבוע מאמן אלופת העולם יואכים לב, והודה שלדעתו הפורמט הישן היה טוב יותר.

צמצום פערים: איסלנד, אלבניה, וויילס וצפון אירלנד הן משב רוח מרענן, אין ספק בכך, אבל היי - כולן הגיעו לטורניר מהמקום הראשון או השני במוקדמות ובלי שום קשר להרחבת הטורניר. מי שעלו מהמקום השלישי במוקדמות הן טורקיה, אוקראינה, שבדיה ואירלנד, שאיכזבו למדי. הונגריה היא היחידה ש"הרוויחה מן ההפקר" וניצלה זאת, אבל בשורה התחתונה גם יורו של 16 נבחרות היה משקף יופי את מאזן הכוחות ביבשת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו