בחירתה של ישראל לראשות הוועדה המשפטית של האו"ם בתמיכת גוש המדינות הדמוקרטיות היא בעלת חשיבות סמלית בעיקר, אך היא מהווה סימן דרך נוסף להתרחבות יחסי החוץ של ישראל. בתקשורת הבינלאומית והמקומית הדגש מושם, בדרך כלל, על הבידוד הגובר, כביכול, של ישראל, על החרמות הכלכליים והתרבותיים וכדומה - ולא שאין תופעות כאלה - אך הפגיעה הכלכלית המעשית של ה־BDS, למשל, היא כמעט אפסית.
חדשות טובות, כידוע, אינן מוכרות עיתונים, ומן הסתם, רוב התקשורת הישראלית גם אינה יוצאת מגדרה כדי להדגיש את הצדדים החיוביים של פעולות הממשלה ואת הישגיה בכל הקשור לקשרים עם מדינות בעולם. הפרשנים הישראלים מטעם נוהגים, בדרך כלל, לזלזל בערכן של ההתפתחויות החיוביות האלה, ובזמנו התייחסו בביטול, למשל, למסעו באפריקה של שר החוץ לשעבר ליברמן, מבלי לתת את דעתם על כך שלעיתים מדינה אפריקנית כזו או אחרת, החברה במועצת הביטחון, יכלה בקולה לסכל החלטה אנטי־ישראלית מסוכנת (כפי שאכן קרה).
עם הצעדים החיוביים הנוספים יש למנות את הפתרון ההולך ומתגבש למשבר עם טורקיה - דוגמה לניצול חכם של מציאות בינלאומית שסיבותיה אינן קשורות בנו במישרין, דהיינו בידודה הגובר של טורקיה הן ממזרח והן ממערב. שום דבר בתחום הבינלאומי איננו מנותק מהסביבה שבה הוא מתרחש, כך שבעקבות הסכם הגרעין עם איראן והתוהו ובוהו הכללי במזרח התיכון גם נוצרו תנאים להתקרבות תועלתית בין ישראל למדינות ערב הסוניות.
ברם, לצד האורות יש גם צללים, והבולט שבהם הוא בתחום היחסים עם אירופה ברוב הנושאים הנוגעים לבעיה הפלשתינית, מהחרמת מוצרים ישראליים שמקורם מעבר לקו הירוק ועד לנקיטת צעדים שליליים דוגמת היוזמה הצרפתית.
הישג בולט חשוב של ממשלת נתניהו בתחום יחסי החוץ מסתמן מול רוסיה. גם כאן אינטרסים משחקים תפקיד מרכזי, משני הצדדים, וגם כאן ישראל פעלה בתבונה מדינית לניצול התנאים הגיאופוליטיים שנוצרו הן בסביבתה הקרובה והן במישור הבינלאומי. את היחסים האלה יש להרחיב ולטפח, אך מאחר שמטבע הדברים בסוגיות מסוימות רוסיה וישראל אינן באותו צד, הדבר מדגיש עוד יותר את המסקנה שלישראל אין תחליף לאמריקה כמעט מכל הבחינות הרלוונטיות - אסטרטגית, מדינית וכלכלית.
יחסי ישראל וארה"ב ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות, בעיקר בנושא האיראני אך לא מעט גם בשל השקפת העולם של הנשיא אובאמה לגבי תפקידה של ארה"ב במזרח התיכון. הוויכוח הנוכחי על הסכם הביטחון החדש מאפיין הן את החיובי שביחסי ארה"ב וישראל - כלומר, הנכונות האמריקנית לתמיכה ביטחונית מוצקה וארוכת שנים - והן את השלילי, דהיינו התייחסות מסויגת של הממשל להיבטים שונים של העמדות וההערכות המדיניות של ממשלת ישראל.
ישראל יכולה אמנם לרשום לעצמה הישגים לא מעטים בשנים האחרונות בתחום יחסי החוץ, אך אין להתעלם מהאתגרים הקרובים, הן לגבי חילוקי הדעות עם אירופה, ואולי עוד יותר לגבי הקשרים החיוניים עם וושינגטון והשלכותיהם, לחיוב או לשלילה, בעניין הפלשתיני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו