לפתוח דף חדש

לא לכל מקום צריכה המדינה לדחוף את האף שלה • לכן טוב שבוטל חוק הספרים הלא הוגן • ופיקוח על נשק בארה"ב לאו דווקא יפחית את מספר ההרוגים • תנו קצת קרדיט לשוק החופשי ולטבע האדם

שנת 2010. שולחן ארוך במשרד התרבות. פקידים, סודה ומקלות מלפפון שהתייבש. מעבר לבורקסים, בקצה השני של השולחן ובדיוק מולי, ישב יורם קניוק ז"ל, אז בן גבורות. חוק הספרים החל לטפס כשמועה אל הקומות העליונות בהוצאות הספרים, והמועצה הלאומית לתרבות התכנסה כדי לדון ברעיון. "אני מרוויח שקל לעותק!" כעס הסופר הקשיש והמוערך. מול הנחרצות שלו היה קשה להגן על האינטרסים של סופרים צעירים כמוני, שרק מבצעי הספרים – הם ולא אחר, מותר להודות - גרמו ליצירה שלהם להגיע לרבבות קוראים. 

קניוק השליך ברשף "זילות הספר", "ערכים" ו"תרבות"; אנוכי הקטנה השלכתי בחזרה "קהל רחב", "שוק חופשי" ו"מחיר נגיש". אני לא יודעת אם צדקתי לגבי הסופרים הוותיקים, שספריהם נחטפים בצדק גם ב־88 שקלים. אני בטוחה לגבי הסופרים הצעירים: הם הוכו אנושות. מלכתחילה, איש מהם לא כתב מאה אלף מילה כדי להתעשר, אלא כדי להגיד משהו לעולם. ואם על מנת שהקול הזה יישמע הם צריכים להרוויח שקל לעותק, יהי כן. ואם כדי שהספר שלהם ייקרא הוא צריך להידחף במבצע ליד הקופה, יהי כן. 

בסוף הדיון ניגשה אליי פקידה ממשרד התרבות שישבה במעגל החיצוני של החדר ואמרה שנהנתה מאוד מרומן הביכורים שלי. שאלתי אותה איך שמעה עליו. כמובן: היא קנתה אותו בגלל ארבע במאה. שיהיה גם מאה במאה; ספרים לא צריכים להיות מתומחרים על ידי המחוקק אלא על ידי התחרות. בשבוע הספר הנוכחי חוזרת השפיות אל הדוכנים. 

טוב ביטולו של חוק הספרים הבולשביקי. טוב בשביל הסופרים, שזכאים להציע את מרכולתם הספרותית גם למי שלא מכיר אותם, ומילותיהם ישוטו על פני עיניים רבות; טוב בשביל הקוראים, שזכאים לצלול לעולם של דמיון ושפה בכל מחיר שהשוק החופשי קובע; וגם בשביל מדפי הספרים המתפקעים בבתים. הטענה כאילו אנשים קונים ספרים בגלל מבצע אבל כלל לא קוראים בהם לאחר מכן היא נפיחה אליטיסטית. בימי המבצעים המושמצים יכולת לראות בחנויות המוני אנשי רוח, יודעי ספר, ידיהם גדושות ספרים, והם נרגשים להגיע הביתה ולפתוח בעמוד הראשון. חג ספר שמח.

 

תסמכו על הקיר

הסוציאליסטים, כך למדנו בסאגת הספרים, דורשים שהמדינה תידחף לכל מקום. רגולציה, רגולציה ומנגנוני פיקוח הסתדרותיים בכל מקום. הם לא סומכים על בני אדם, רק על מדינות. היש פאשיזם גדול מזה? המדינה תפקח על מחירי הספרים! ומחירי השכירות! ותמנע פיטורין של עובדים בלתי יעילים! ותחליט בעבור מפעילים פרטיים כמה לגבות עבור קייטנות! המדינה יודעת מה טוב. 

יש קשר לדיון המטופש על מכירת נשק בארצות הברית (מטופש, כמו שמכירת סכיני מטבח אינה האחראית לגל הטרור אצלנו). מה שמניח הליברל לגבי טבע האדם הוא, שהוא רע מנעוריו. שאסור לתת לו מחירון ספרים ביד כי יוולד מזה אסון, ואסור להשאיר לידו אקדח כי הוא לא יעצור בעצמו וייצא מיד לרצוח. השמרן מניח שהאדם טוב מנעוריו, שרוב מוחלט של בני האדם ישתמשו בנשק כדי להציל חיים, לא כדי לקחת. 

סליחה על החיבור הרופף בין ספרים לבין נרצחי טרור, אבל מי שמבקש יותר פיקוח, לא סומך על בני האנוש. נשק, יעידו רבבות המתנחלים נושאי הנשק, משמש גם להגנה. לבלימת מסעות רצח. כמה זמן היה חולף בישראל עד שמישהו היה עוצר מטורף עם נשק אוטומטי? כמה הרוגים היו נחסכים באורלנדו אם היו בסביבה לא פחות אקדחים, כפי שמבקש אובאמה, אלא יותר?

אז הרגולטורים, פה ושם, לא סומכים על איש. רק כשמדובר בכשרות כולם מסתובבים לצד השני. פתאום לא צריך מדינה. אפשר לשים שמיכה על הראש ולסמוך על טוב לבם של בעלי עסקים. יפה פסק בג"ץ בשבוע שעבר כי רק הרבנות רשאית לתת תעודת כשרות. 

אני סומכת על חבר חילוני שיגיד לי שהמטבח שלו כשר, ואסעד בשלווה על שולחנו; אני לא סומכת על בעל פיצרייה שמעוניין למכור לי משהו. המזדעקים הדגישו את הליקויים ברבנות, שאכן דורשים רביזיה; נורמות כשר־אבל־מסריח פשו בקרב חלק מהמשגיחים, והאינטרס לתיקון הוא בראש ובראשונה שלנו, שומרי הכשרות. אבל מתיקון ועד ביטול - יש מרחק. 

מה ההבדל, תשאלו. תחליטי, את בעד התערבות או לא? ובכן, קביעת מחיר של ספר בהתאם לביקושים היא הדרך שבה העולם הכלכלי שלנו עובד. והוא עובד. רישיון רפואה ותעודת כשרות, לעומת זאת, ניתנים לאחר בדיקה שלאזרח הקטן אין יכולת לבצע. אותו דף A4 ממוסגר ואחיד על  הקיר מאחורי הקופה מאפשר לי לדעת, בוודאות קרובה, שכל חומרי הגלם הגיעו ממפעלים מוכרים. שהבשר הופיע ממקור ידוע ולא מדובר בירך חמור שהוברחה ללא קירור. שהקמח נופה, האורז נברר, החסה נשטפה היטב. שהכנת המזון נמצאת תחת עין חיצונית כלשהי.

ההסכם ביני לבין המדינה כולל בדיקות מהסוג הזה. אם מישהו תולה על הקיר תעודה שנראית כמו תעודת רופא, וכתוב עליה שהאיש הנו רופא, אקנה ממנו מכונית משומשת. כך מהנדס, רואה חשבון, עורך דין: יש לסמוך על הקיר. רישיון המקצוע מאפשר סינון ראשוני. האם אין רופאים מטומטמים ורואי חשבון גרועים? יש. כפי שיש משגיחי כשרות מסואבים וטיפשים. את השינויים במערך הכשרות צריך לבצע באופן דמוקרטי, לא דרך הנפקת תעודות של רצון טוב. 

 

כשאורלנדו מדממת

בילדות אמרו לנו שאסור להצביע על זרים. זה עדיין תקף: אסור להצביע על האויב. הוא עלול להיעלב. הנחתום המנוול של הטבח הדאעשי באורלנדו העיד בעצמו כי ביצע ג'יהאד; הרוצח בפאריס השאיר בזירה קוראן ושני ספרי דת מוסלמים; הם כולם צועקים "אללה אכבר" - אבל מנהיגי המערב מתקשים להגות "טרור איסלאמי". 

ואז באים המסבירים. המחבל בשרונה ראה את בית משפחתו נהרס (ערד ניר); חמישים הגופות באורלנדו הן תוצאה של הומופוביה; הפיגוע הזה בגלל כיבוש, ההוא בגלל ייאוש, והשלישי בגלל חימוש. כשתל אביב מדממת רואים לה את ירושלים, כתב מישהו בפייסבוק, וכשאורלנדו מדממת רואים לה את ישראל. כל העולם הנוצרי והיהודי נמצאים בתוך אותו עיגול אדום. וטירוף לא צריך להסביר אלא להדביר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו