משבר כלכלי וחברתי ופגיעה בגאווה האמריקנית הובילו את ארה"ב למשבר • כעת העם דורש שינוי - ודוחף את המועמדים לנשיאות לקיצוניות, בניסיונם לנצח • על ישראל להיות ערנית לתהליכים אלו
לאחרונה נוכחתי לדעת שהשיטה הפוליטית בארה"ב מצויה נוכח סימני שאלה גדולים. רק לפני קצת יותר מחודשיים עוד היו לרפובליקנים ארבעה מועמדים, ולא היה ברור לאן נושבת הרוח במפלגה זו. בצד הדמוקרטי, המומחים ניבאו את ניצחונה הקרב של הסנאטורית הילארי קלינטון. מה שאירע בפועל ביטל באופן בולט את התחזיות והרצונות של המנגנונים המובילים בשתי המפלגות, ושל האליטות שלהן.
זה התחיל בצד הרפובליקני, שבו דונלד טראמפ הביס את יריביו, והמשיך עם הדמוקרטים, שם מסעו של ברני סנדרס, שריכז סביבו מיליוני תומכים, נמשך, אף שברור שסיכויי יריבתו לנצח די בטוחים. משמעות הדבר היא שהרפובליקנים יציעו לבוחר מנהיג אשר תפיסותיו רחוקות מאוד מראיית העולם השמרנית - לב האידיאולוגיה של מפלגה זו, והדמוקרטים ייגררו שמאלה לעבר עקרונות סופר־ליברליים, שכבר שנים לא נקטו אותם. ארה"ב רוצה שינוי ותקבל אותו בגדול - ולא משנה מי יהיה הנשיא ה־45.
מה הוביל את הנהגות שתי המפלגות למצב שבו הן לא מבינות את הלכי הרוח בתוכן? מדוע הבוחר רוצה את השינוי הכה קיצוני, עד האבסורד, שבו יש מאוהדי סנדרס (שדעותיו קרובות לקומוניזם) האומרים כי אם תיבחר במפלגתם הגברת קלינטון, הם יצביעו לטראמפ הימני?
ההסבר הוא שהשינוי המתבקש מבחינתם חשוב מתכניו המדויקים. זו גישה המשחקת לידיו של טראמפ, כיוון שלקלינטון, כמי שהיתה אשת הנשיא, סנאטורית ומזכירת המדינה, קשה לשכנע שהיא מייצגת משהו חדש, את השינוי - הרי היא בלב הממסד כבר שנות דור. ניסיונה הרב הפך למגרעת.
נראה שיש כמה סיבות לדרישות לשינוי:
תהליך דמוגרפי עמוק. בתוך עשור יהיו המיעוטים הרוב בארה"ב. המיעוט יהיה לבן. משמעות הדבר: אמריקה שתרבותה, אופייה ודתה שונים מזו של המאות ה־19 וה־20. לא עוד אמריקה, שגם אם הגדירה עצמה "מדינת מהגרים", הצליחה לשמר בתחומים חשובים את אופייה הלבן והפרוטסטנטי.
המדיה החברתית. זו מדיה שונה בתכלית מהמוכר, המתבססת על פייסבוק ודומיו. איש עדיין לא מבין את השפעתה עד תום, והתוצאה היא חברה שונה מאוד, בהרבה מימדים.
תהליכים כלכליים. שינוי זה קשור בשני תהליכים.
1. במשבר 2008 נפגעה שכבה רחבה של בעלי בתים, שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא ואיבדו את בתיהם.
2. בעקבות שינויים הנובעים מהגלובליזציה והעברת מפעלים אל מחוץ לארה"ב, איבדו רבים מבעלי הצווארון הכחול את משרותיהם. התחליף - הגדלת מגזר השירותים הפיננסיים - לא סייע להם, כי רובו היה מחוץ לתחום היכולת והידע של אנשים אלה.
כך נפערה בלב אמריקה תהום, כשקבוצה גדולה של אזרחים אינה מוצאת את מקומה במצב החדש. כתוצאה מכך, כשהפערים בין עשירים לעניים גדלים והולכים, אבדה התקווה האמריקנית הבסיסית, שבעבודה קשה ובהתמדה אפשר להגיע להישגים כלכליים, בלא תלות במוצא ובמעמד ההורים. מי שלא יקבל את החינוך המתאים והיקר - ורבים לא יכולים לעמוד בהוצאותיו - יישאר מאחור בתחום הכלכלי והחברתי.
בעיית חוסר המשילות
באופן ישיר יותר בהקשר לבחירות עצמן: בעקבות תהליך "הבחירות המוקדמות" התארך מאוד המאבק, המירוץ לנשיאות, והוא מצריך מאות מיליוני דולרים. גם הבחירות לבית הנבחרים ולסנאט הפכו למבצע יקר מאוד, וכך הפכה הדמוקרטיה האמריקנית שבויה בידי בעלי הממון.
התחושה שכסף גדול מניע את הפוליטיקה ושהנבחרים חבים אותה לעשירים, פגעה באמינות הנציגים ובתהליך הבחירה בהם. חלק מהתקבלותו של טראמפ נובע מכך שהוא לא נסמך על איש, כיוון שהוא עשיר מספיק כדי להישאר נקי מהשפעותיהם של תורמים שונים.
בפוליטיקה בולטות שתי תופעות המחריפות את המשבר:
שיטת הבחירות המוקדמות. שיטה זו הביאה להקצנה, כי כדי למצוא חן בעיני הבסיס הקשה והמחויב, חייבים המועמדים להקצין דעות. נכון שכדי לזכות בבחירות הכלליות הם חייבים לפנות למרכז, כדי לגייס קולות שמעבר למחנה הטבעי שלהם, אבל הם מגיעים לשם עם מחויבות חזקה לקצוות. זה בלט בהקשר להשפעת חבורת "מסיבת התה" במפלגה הרפובליקנית, עד השתלטותו העוינת של טראמפ, וזה מה שמתרחש כעת אצל הדמוקרטים, כשסנדרס סוחף איתו שמאלה (תמיכה בפלשתינים) את כל המפלגה.
אי התפשרותם של הנשיא ושל נציגי המפלגות (בבית הנבחרים והסנאט). שני הצדדים, בהתנהגות זו, הכניסו את ארה"ב למצב של חוסר משילות, שפגע בכלל האזרחים ובצבא. הנשיא ברק אובאמה ניצל את יכולתו להוציא צווים בנושאים מסוימים, אך ארה"ב לא היתה מסוגלת לקבל החלטות חיוניות בשנים האחרונות, כי הבית הרפובליקני ניטרל את הנשיא ולהפך - על חשבון קידום מדיניות שתשרת את ארה"ב.
המצב שנוצר בגין מדיניותו של אובאמה הוא אובדן ההגמוניה האמריקנית, האחרון לדעתי בסדר החשיבות למתרחש בארה"ב. הנשיא אמנם פעל באופן שתואם את חוסר הרצון של רבים בארצו להמשיך ולשלם את מחיר הדמים הנדרש ממי שמשמש השוטר העולמי, אך המחיר לתהליך זה היה כבד - פגיעה קשה בגאווה האמריקנית.
לסיום, מהי המסקנה החשובה ביותר עבור ישראל מההבחנות האלה? נראה לי שהיא ברורה, גם אם מסובכת לביצוע: יש לחזק את מאמצי ישראל לשיפור היחסים בינה לבין המגזרים השונים בארה"ב.
על ישראל לפעול מול אלה שאוהדים את ישראל, מול אלה שמכירים אותה פחות ואפילו מול אלה שעוינים אותה, כדי להסביר את עמדתנו וליצור קירבה. בסופו של דבר, חיזוקה של ישראל בקרב אזרחי ארה"ב יביא לחיזוק מעמדה בסנאט ובבית הנבחרים, וגם בבית הלבן.
נוכח כל השינויים, זה המפתח הקריטי לשמירת קשריה המיוחדים של ישראל עם המדינה החשובה לה יותר מכל מדינה אחרת. ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, שאיש אינו יודע כיצד יסתיימו בה הבחירות הקרובות, עוברת מהפך לא קטן, שלא לומר משבר, אך היא נותרה דמוקרטיה, שמקבלת את כוחה מהעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו