ל"ג בעומר: בטעם של פעם

מאי הוא החודש האהוב עלי, בעיקר כי יש ריח של משהו שרוף באוויר. אני כמובן מדברת על ל"ג בעומר, או בשמו העממי "כפרה על החמישה שקלים של העגלה של הסופר". מדובר בחג שהכי חיכיתי לו בילדותי, זאת אף על פי שהוא לא הגיע אפילו עם חצי יום חופש. 

לרגל החג החלטתי לשתף אתכם בהוויי המדורות לפני 20 שנה, כשהייתי נערה צעירה המחוללת בכרמים של העיר חדרה (סתם, אין בה באמת כרמים, וגם היא לא ממש עיר, אבל תזרמו איתי). ההכנות למדורה התחילו בקרב חבריי לכיתה כבר בפסח. חגיגות המימונה היו הסימן הרשמי לתחילת איסוף הקרשים, כלומר, "פילוח הקרשים", מאתרי הבנייה. בין החברים חילקנו מי מביא מה. בדרך כלל איציק היה אחראי לשתייה, מיכל למרשמלו, יוגב לתפוחי האדמה ודן ללהרביץ לאיציק. 

היו אלה ימי התום, זמנים מיוחדים ונדירים שבהם ההורים הרשו לנו, בני חטיבת הביניים, לישון מחוץ לבית בשק שינה. בנות לצד בנים, או יותר נכון, הבנות עם הבנות והבנים מנסים להתפלח לאזור הבנות. ההורים, לעומת זאת, לא עצמו עין מדאגה, מאחר שהם הושבעו שלא להתקרב למדורה, ולהזכירכם, מדובר בטרום עידן הסלולרי.

מסביב לאש, בהנחה שהצלחנו להדליק אותה, התרחשו סיפורי האהבה הראשונים: בן אוסף זרדים, בת מכינה שיפוד מרשמלו. לעומת סיפורי האהבה הרבים, אוכל היה הרבה פחות.

לא משנה כמה עמלנו על הכנת תפוחי האדמה, מעולם לא התאמץ אדם כל כך הרבה בשביל כל כך מעט. לעטוף אותם בנייר כסף, לגלגל

לתוך האש, לחכות כמה שעות ולאכול בינתיים את הלב, להוציא בשש בבוקר את תפוח האדמה ולגלות שחצי ממנו חרוך והחצי השני לא נאפה. לנסות לפתוח את נייר הכסף, לפזר מלח, לקבל כווייה, להיאבק להציל מה שאפשר, ובסוף לסיים בבורגראנץ'. 

מול המדורה, שעד היום לא ברור איך עובדת מערכת החימום שלה כי אם מתקרבים אליה מסתכנים בכווייה, בעוד 20 ס"מ ממנה זה כבר קור סיבירי, שמעתי את הצ'יזבט הראשון של חיי. הוא היה מפחיד ביותר, בעיקר משום שאיציק בסך הכל סיפר את סיפור חייו. בשבע בבוקר, כשהתארגנו לחזור לבתים, עייפים ומלוכלכים, תמיד היה החשש שאולי, למרות דליי המים והחול ששפכנו, נשארה מעט אש. במקרה הזה אחד הבנים היה מתנדב להטיל את מימיו ישירות לתוכה ולתת בזאת את אקורד הסיום. 

עד היום הדעות חלוקות למה חוגגים את החג. אם זה בגלל סיומה של המגפה שפרצה בקרב תלמידיו של רבי עקיבא, או שמא הוא קשור ישירות למרד בר כוכבא. מה שבטוח הוא שאלפי "ילדות" מתוקות הופכות לראשונה בגיל 3 לילדים מופתעים בטקס החלאקה המסורתי בהילולה במירון. ל"ג בעומר הוא חג מקסים, מגבש ולשם שינוי, לא מצריך המון השקעה. מקסימום תפוח אדמה.

הכי חשוב, בשביל שגם השנה נמשיך ליהנות ממנו, כדאי לעבור שוב על ההנחיות של מכבי האש ולא לשכוח להחזיר לסופר את העגלות למחרת בבוקר.

שיהיה חג מדליק!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו