זיכרון ילדות 1. הייתי בת 9 וקצת ב־14 במאי 1988, כשנשמות טובות בשכונה שגדלתי בה סיפרו לי שמכבי חיפה הביסה בקריית אליעזר ז"ל את מכבי ת"א בתוצאה 0:10 במחזור ה־30 של הליגה הלאומית (טרם שונה שמה לליגת העל). עשר - אפס! תוצאה אסטרונומית גם כעת, ובוודאי מנקודת מבטה של ילדה שטרם סגרה עשור בחייה. אין לי שום זיכרון צילומי מהמשחק הזה; זאהי ארמלי, שכבש רביעייה, לא מופיע לי בחלומות; וגם לא איתי מרדכי או ניר קלינגר, לפני שעבר לצהוב.
והנה אנו שוב בחודש מאי, 28 שנים אחרי, והפעם מכבי ת"א מארחת בבלומפילד את מכבי חיפה, שוב במחזור האחרון, בעונת 2015/16. הפעם, בניגוד למשחק ההוא, על הכף עומדת צלחת האליפות. חיפה כבר לא תזכה, אבל הצהובים אולי יניפו צלחת רביעית ברציפות.
באותו מימד, במרחק של יותר מ־110 ק"מ, תתמודד הפועל ב"ש באיצטדיון הכי חדש בארץ מול בני סכנין, בידיעה שניצחון יעניק לה אליפות ראשונה אחרי 40 שנה במדבר. אני די בטוחה שבמקרה של בירת הנגב, זיכרון הילדות של האליפות ב־1976 הרבה יותר מוחשי, אך מבחינתי הוא יכול להישאר שם גם ביום ראשון בבוקר.
זיכרון ילדות 2. ג'וני קאש נולד ב־26 בפברואר 1932, האיש בשחור ששילב מוסיקת קאנטרי, רוק, פולק ואמריקנה. פניו המיוסרות מזכירות לי את הפנים העגומות של אלכסנדר אובארוב, שוער מכבי ת"א (וכיום מאמן השוערים), שספג חמישייה ממכבי חיפה, גם כן בקריית אליעזר, באותו תאריך ב־1994.
הזיכרון הזה דווקא מוחשי מאוד משום שכבר גדלתי והייתי נערה בת 15, ובבית הספר לא נתנו לי לשכוח את שאירע באותו משחק - עד סוף העונה המושלמת של חיפה, שהסתיימה עם 18 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו, ללא הפסדים וכמובן עם אחת האליפויות המרשימות ביותר שידע הכדורגל הישראלי. כן, אפילו מכביסטית כמוני יודעת להעריך איכות, השקעה ועבודה קשה.
זיכרון עתידי. מה יישאר אצלי במוצ"ש אחרי חצות? התרגשות של לפני משחק? אולי אכזבה? או אושר קוסמי בלתי מוסבר? מה שבטוח, אני יודעת שלקבוצתי היתה עונה ארוכה וממצה, וגם אם הקארמה תתיישר על פי השכל הישר כמה ק"מ דרומה - יש לנו עוד גמר גביע לשחק בו. וממני, ברכות לאלופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו