סיפור הצלחה עולמי

למרות כל התלונות, התוצאה שאליה הגיעה ישראל עד ליום הולדתה ה־68 היא סיבה לגאווה • עם זאת, עלינו עדיין לתקן עוולות בכמה תחומים חשובים

אין הזדמנות טובה מיום ההולדת במניין "חכם" למעין ספירת מלאי, היכן עומדת מדינת ישראל ולהיכן פניה לקראת העתיד. שני מספרים אומרים הרבה. בצד הכמותי: היישוב היהודי מנה בעת הקמת המדינה 600 אלף איש - והיום יותר מפי עשרה. התוצר הלאומי הגולמי של ישראל, שעם הקמתה נזדקקה לנדבות יהדות העולם כדי להתקיים במשטר צנע, שבו קיבלו האזרחים מזון תמורת תלושים, מייצר כיום (תל״ג) יותר מ־250 מיליארד דולר. מעטות המדינות שהוקמו אחרי מלחמת העולם השנייה והצליחו טוב כל כך. 

רגילים להגיד שהפוליטיקאים בישראל "נוראים", ש"אין משילות", ש"הביורוקרטיה בלתי אפשרית", ש"הישראלים לא יודעים לתת שירות", וכמובן ש"אף אחד כאן לא אוהב להתאמץ" (ועוד דברי ביקורת שנשמעו מקום המדינה), אבל התוצאה עד כה היא דווקא סיבה לגאווה אמיתית. נדמה לי שהישראלים רואים תמיד את חצי הכוס הריקה, וזה טוב כדי להשתפר, אבל זה מבלבל באשר לתשובה לשאלה: היכן אנו עומדים? כמעט בכל מדד אובייקטיבי ישראל היא סיפור הצלחה, בקנה מידה בינלאומי ועל פי תחושות רוב תושביה.

לפני זמן מה, בהרצאה לפני חניכי "בית הספר לפיקוד ומטה" של צה״ל, אמרתי כי כדאי להשיב את הפרופורציה לתיאור בעיותיה של מדינת ישראל בתחום הביטחוני. כיום יש לישראל איום גדול אחד: הפיכתה האפשרית של איראן למדינה גרעינית. זאת בעיה חמורה מאוד, אבל בכל שאר תחומי הביטחון, מעמדה של ישראל השתנה לטובה מהתקופה שבה אני הייתי במעמדם. 

אז, הקיפו את ישראל צבאות שהיו בהם אלפי טנקים, מאות רבות של מטוסים ומיליוני חיילים. מבחינה זאת, העולם השתנה. חוץ מצבא מצרים, שנותר צבא גדול ומודרני, אין היום במרחב שום צבא רציני המאיים על גבולות ישראל. 

בזכות הסכם השלום, רובו של הצבא המצרי מצוי מעברה השני של תעלת סואץ, יותר מ־150 ק״מ מגבולות ישראל, וכיום יש לו דאגות חמורות הרבה יותר מצה"ל. לכן במצב הנוכחי ישראל חייבת להיות מוכנה להתמודדות מסוג אחר, מול ארגונים לא־מדינתיים, שבידם כמות אדירה של רקטות וטילים, חלקם ההולך וגדל מדויקים מאוד, כמו גם טילי נ"ט וטילים נגד ספינות ואפילו טילים מתקדמים נגד מטוסים. אבל ארגונים אלה חסרים משאבים של מדינה (למרות התמיכה האיראנית), ללא עומק של מדינה וללא צבא של ממש, מעבר כאמור לכמויות שיגור טילים מכל המינים והסוגים. 

אמנם המזרח התיכון פחות יציב. הוא יכול להתפוצץ בגזרות מסוימות מהיום להיום. האיומים מורכבים והלחימה בהם מסובכת, בין השאר בגלל הקושי להבחין בין אזרחים לגורמי הטרור. עם זאת, סך האיומים קטן ביחס לעבר.

 

חובה מוסרית

בכמה תחומים קשים יותר למדידה כתרבות, אקדמיה וחשיבה מקורית - ישראל היא הצלחה בקנה מידה עולמי. הן במספר הספרים המודפסים בעברית בכל שנה, מספר ואיכות הסופרים הצעירים המסעירים בספריהם החדשים, מספר לומדי התורה לשמה, הציטוטים של חוקרים ישראלים מהאקדמיה ברחבי העולם, זוכי פרסי נובל במדעים, התזמורות של מוסיקה קלאסית ואנדלוסית וכמובן במספר חברות ההזנק שנוצרות בישראל על סמך רעיונות מבריקים. יש תחומים, כגון הגנת סייבר בתחום האזרחי, הגנה מפני טילים או מכשור רפואי ייחודי, שבהם ישראל משתלבת בצמרת העולמית. ויש לצד כל זה גם לא מעט הצלחות סמויות מן העין. 

אבל אין לנוח על זרי הדפנה ולהתבשם מההצלחה. ישראל ניצבת בפני כמה בעיות קשות שצריך לטפל בהן: 

בתחום המדיני חייבים להחליט אם ישראל רוצה לקלוט לתוכה יותר מ־1.5 מיליון פלשתינים על ידי סיפוח יהודה ושומרון או שעליה להשאיר נתיב פתוח למו"מ על מדינה פלשתינית, גם אם היום אין סיכוי להסדר שכזה. בה בעת יש לבצע את התוכנית שעוצבה לאחר תהליך ארוך, לשילוב הבדואים בנגב בחברה הישראלית ולממש את ההשקעה הגדולה שתביא לשיפור מעשי בתנאי החיים של שאר ערביי ישראל, ההולכים ונהיים ישראלים יותר. כמדינת היהודים יש לנו חובה מוסרית כלפי המיעוטים החיים בקרבנו.

בתחום הכלכלי לישראל שתי חולשות משמעותיות. הראשונה והחשובה יותר היא העובדה שבישראל יש פער גדול מאוד, ההולך וגדל, בין עשירים לבין האזרח הממוצע. זאת תוצאה של כלכלה המובלת על ידי טכנולוגיה גבוהה ושירותים חכמים, שני תחומים שבהם מרוויחים מעטים הרבה, בעוד הרוב זוכה לפירורים (בניגוד לכלכלה שעיקרה תיירות). 

צריך למצוא דרכים חכמות שישנו את המצב הזה, בלי לפגוע ברצון של אנשים להשקיע כדי להתעשר. המסע נגד עשירי ישראל רק בגין היותם בעלי ממון היה מרושע, מטופש ומזיק לכלכלה. השינוי הנדרש מחייב מחשבה מעמיקה, כי זאת בעיה שאין לה פתרון טוב בשום מקום בעולם. 

הבעיה השנייה בולטת יותר, אבל דווקא מסובכת פחות לפתרון: מחירי הדיור בארץ גבוהים מדי, והתהליך לא הואט על אף המאמצים בשנים האחרונות. אלה הן שתי הבעיות הכלכליות הדחופות ביותר. 

התחום הנוסף שבו יש להשקיע מאמצים הוא בשימור וקידום רמת החינוך, תוך כדי ניצול הכישרונות הרבים שיש בחברה הישראלית וסיוע לאלה שמתקשים בכך. אסור שמחסור כלכלי במשפחות שבמצוקה ימנע את מיטב החינוך מהדור הבא. קל לומר זאת וקשה לבצע, אך זאת החובה העליונה לטובת העתיד של מדינת ישראל. 

דרך אגב, שילוב החרדים בשוק העבודה והזרמת הגז שהתגלה יכולים להביא לקפיצת המדרגה הבאה של הכלכלה - ויש להאיץ את שניהם. 

מנקודת המבט הנוכחית, של מדינה חזקה ופורחת בת 68, צריך להמשיך בחשיבה על אתגרי 32 השנים הבאות. עד ליום ההולדת ה־100, נכון להספיק לפתור את הבעיות הקשות ולעסוק באינטנסיביות בשאלות הזהות ובאופי הרוחני של המדינה היהודית היחידה, כדי להבטיח את ההמשך לעבר המאה השנייה. במידה רבה הדבר בידינו, אזרחי המדינה כולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו