הכרתיו לראשונה בקורס קצינים. אדמוני, מוצק ושרירי, נמרץ ודעתן, מתנדב ראשון בכל הזדמנות לכל דבר. רס"ן אביהוא יעקב היה מיוחד, מעל כולם. היתה בו נמרצות, חיוניות סוחפת, כך שלא היה אפשר שלא לשים לב אליו. הוא הגיע מיחידה מיוחדת ואנוכי מסיירת מובחרת, עברנו מסלולים דומים בחיים, ובכך מצאנו תחומי עניין משותפים בעיקר סביב לחימה וטיולים.
יום אחד, בזמן היותי מפל"ג בסיירת גולני, קיבלתי טלפון: "אני עוזב את השייטת, רוצה לעבור לגולני. מה אתה אומר?"
עוד לא הספקתי לענות לו, וכבר שובץ כסמ"פ טירונים בחטיבת גולני, ומשם הדרך למעלה היתה סלולה. הוא הפך בן־יום לאגדה בחטיבה, עוד בחייו. בכל בסיס האימונים פשטו השמועות על המ"פ מהשייטת שלא הולך לישון לפני שהוא עובר אצל כל החיילים ומוודא שלא חסר להם כלום. כל חייל היה שמח וגאה לקבל ממנו ספר ליום ההולדת, גם אלו שלא פתחו ספר מעולם. לצד אלו היה לוחם עשוי ללא חת ובעל יכולות מקצועיות נדירות, בהמשך הדרך גם יוכיח אומץ לב עילאי לנוכח פני אויב.
אלו היו ימים של אי שקט, תחילת שנות האלפיים, האינתיפאדה השנייה, מבצע חומת מגן. אביהוא, כמו אביהוא, מצא עצמו מוביל את הפלוגה הרובאית של גדוד 51 בלחימה העיקשת. היינו מ"פים מקבילים בחטיבת גולני. גם בשכבת המ"פים החטיבתית אביהוא היה טפח מעל כולנו. לעיתים אני משתעשע במחשבה איפה הוא היה היום, לאיזה תפקיד היה יכול להגיע ומה היתה דעתו הנחרצת בסוגיה מבצעית או ערכית כזו או אחרת.
הכרתי את אומץ ליבו ותעוזתו של אביהוא, אך אלו נודעו לי בעיקר לאחר לכתו. אביהוא נהרג בפשיטה על בית מחבל באחד המבצעים שלאחר חומת מגן. צרור שירה מחבל, אשר חדר את דלת הכניסה, פגע בו אנושות. גם במקרה זה אביהוא היה ראשון, אך כאן המוות השיג אותו.
לאחר מותו החלו לצוף הסיפורים. שמעתי איך אביהוא רץ תחת אש להציל את אחד מחייליו שהיה שרוע בשטח השמדה ללא יכולת לזוז - האזור היה תחת אש ולא הצליחו לחלץ את הלוחם. הוא הסיר את האפוד שלו ללא היסוס וזינק, העמיס אותו על כתפיו ונשא אותו למקום בטוח. על אירוע זה ועל אחרים אביהוא זכה לאחר מותו בצל"ש. בהמשך נודע לנו שאביהוא נשא עליו פאוץ' ובו דגל ישראל. עבורי הוא נשא אותו בנשמתו ובחיוך שעל פניו.
הלווייתו של אביהוא זכורה לי כאילו היתה אתמול. שם הבנתי מהו בית היוצר של אביהוא ומאילו שורשים ינק. אביו הספידו במשפט אחד. "אביהוא, תודה רבה על הכל - בשם המשפחה ובשם מדינת ישראל", אמר ולא הוסיף.
אביהוא מסמל עבורי את הפנים היפות של הארץ הזו, ואני נושא את זיכרונו איתי לכל מקום אשר אני הולך.
יהי זכרו ברוך.
הכותב הוא מח"ט שומרוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו