כהרגלו מבקש חמאס ליהנות מכל העולמות. מחד, לשמור על הפסקת האש עם ישראל, שבחסותה הוא משקם את מעמדו הפוליטי ואת עוצמתו הצבאית. מאידך, להציג את עצמו כארגון התנגדות המחויב למאבק הצבאי בישראל והמאפשר פעילות טרור נגד ישראל מצד אנשיו שלו ומצידם של ארגונים אחרים הפועלים ברצועה, דוגמת ארגון הג'יהאד האיסלאמי המיליטנטי.
הפסקת האש חשובה לחמאס גם משום ששני מיליון העזתים החיים תחת שליטתו נזקקים לשקט שהיא מעניקה להם, ולכן מצפים מהנהגת חמאס שתכבד אותה ותשמור עליה, כדי לאפשר להם לחיות את חייהם ולהתמודד עם המצוקה הכלכלית שהפכה נחלת הכלל ברצועה. אבל לא תמיד פועל חמאס בהתאם לאינטרסים של תושבי עזה. וממילא, ההחלטה אינה מצויה בהכרח בידי הנהגתו המדינית של חמאס, דוגמת ראש ממשלת עזה, אסמאעיל הניה, שביקש בנאומיו בסוף השבוע לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, היינו לשמור על השקט ובה בעת להציב לישראל קווים אדומים באשר למה אסור ומה מותר לצה"ל לאורך גבול הרצועה.
ניסיון העבר מלמד דווקא כי ההחלטה בעניינים צבאיים ולעניינינו, חידוש ירי טילים לעבר ישראל, נתונה בידי ההנהגה הצבאית של חמאס, שבראשה מוחמד דף, ולזו היגיון ושיקול דעת משלה.
ארגון חמאס רואה את עצמו כמי שהולך בעצת ידידיו האיראנים ובעקבותיו ארגון חיזבאללה הלבנוני. כך למשל טרח על הקמתו של מערך של טילים המכסים חלקים גדולים משטחה של ישראל, ובכלל זה מרכז הארץ, כדי להשיג יכולת הרתעה נגד ישראל בדומה ליכולת שמקיים בידיו הארגון חיזבאללה. כעת מנסה חמאס לקבע כללי משחק למול ישראל על פי המודל הלבנוני, שפירושם כי ישראל אינה רשאית לחצות את קו הגבול ולפעול מעבר לו, גם אם צה"ל מזהה היערכות של לוחמי הארגון לפעילות טרור ואפילו אם הוא חושף מנהרות תקיפה שאותן חופר חמאס אל תוככי שטח ישראל הריבונית.
ישראל מצידה שבה ומבהירה לארגון כי היא שומרת לעצמה חופש פעולה בעבר הפלשתיני של הגבול, וכי תגיב לא רק לכל פעולת טרור שיבצעו אנשיו אלא לכל היערכות לבצע פעולה שכזו. לנוכח המצב הנזיל השורר ברצועה ולאורך גבולה עם ישראל, העמדה הישראלית הגיונית ואף מוצדקת. הרי רק בשבועות האחרונים שב צה"ל וחשף מנהרות תקיפה שכוונו לעבר שטחה של ישראל, ולבד מכך, הוויתור של היום הוא קו ההתחלה למשא ומתן של מחר, ויש בו כדי לדרדר את ישראל למציאות השוררת לאורך הגבול בדרום לבנון, שבו ישראל מוגבלת ביכולתה למנוע באופן יזום פעילות של חיזבאללה נגדה. לכן אגב אסור לישראל להתיר לחמאס לגרור אותה למלחמת התשה מוגבלת לאורך הגבול שאת מחירה ישלמו תושבי עוטף עזה.
יתרה מכך, בגבול לבנון, שאליו מביט חמאס כמודל לחיקוי, עיגנה ישראל את הפסקת האש השברירית שאותה היא מקיימת עם חיזבאללה בהחלטה של מועצת הביטחון, בפריסה של צבא לבנון לאורך הגבול ובנוכחות של כוחות או"ם. כל זה איננו עונה כידוע על צורכי הביטחון הבסיסיים של ישראל, אבל אפילו מינימום זה אינו בנמצא במקרה של רצועת עזה.
נכונותו של חמאס לנסות להתמקח עם ישראל בדרך של חילופי אש ושל תקריות לאורך הגבול איננה בהכרח ביטוי של עוצמה. הארגון נתון במצוקה מבית ונוכח הסגר שהטילו עליו המצרים, זהו מצב שברירי שמזמין תקריות והסלמה. אפשר שחמאס שאב עידוד מן העובדה שישראל החליטה להותיר אותו בשלטון ברצועה. אבל במקרה כזה עליו להביא בחשבון כי אם תגיע ישראל למסקנה שחמאס אינו רוצה ואף אינו מסוגל לשמור על השקט לאורך הגבול, לא יימצא יותר בישראל מי שיקרא, כפי שקרה במהלך מבצע צוק איתן, להותיר אותו בשלטון ולהעדיף אותו על פני קבוצות רדיקליות יותר העלולות לתפוס את מקומו.
