הפגישות החשאיות עם חוסיין מלך ירדן התקיימו, בדרך כלל, בשבת. בדרך כלל במעונו הכפרי של הלורד מישקון באנגליה. חוסיין היה מגיע עם ראש ממשלתו, זייד ריפעאי, או עם מי שכיהן באותה שעה כשר החצר שלו, ואילו אני הייתי לצידו של שמעון פרס, בתחילה כראש ממשלת הרוטציה, ואחר כך כממלא המקום וכשר החוץ. ביום ראשון בבוקר הייתי מביא את הדברים בפני ממלא מקום רה"מ, יצחק שמיר, שהיה מעיין בהם. באחת הפעמים שאלתי אותו מהי ההתרשמות שלו מן הפגישות הללו, ובעיקר מזו האחרונה. "נו טוף", ענה כדרכו, "שלום הרי לא ייצא מכל זה, אבל להיפגש זה טוב"...
לנוכח הפגישות התכופות שבין רה"מ, בנימין נתניהו, ובין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אני מרגיש קצת כמו שמיר (שטעה, כמובן, לגבי הסיכוי לשלום עם ירדן). רוסיה של פוטין אינה מעצמה עולמית. לא ביכולותיה הכלכליות ולא ביכולותיה הצבאיות. היא קטמה את התקווה לדמוקרטיה אמיתית לאחר התפרקות בריה"מ, והמעבר שלה לכלכלת שוק חופשי היתה - יותר מכל - הפרטת אמצעי הייצור לידיהם של מתעשרים מהירים, השולטים, למעשה, במערכות השלטון.
אבל רוסיה היא עדיין מדינה חשובה עם יכולות צבאיות שאין לזלזל בהן, ועם אזרחים משכילים שהם נכס חשוב לכל מדינה. גם אם מישהו נואש מארה"ב והיה רוצה להחליף אותה בפטרון אחר, איש אינו חושב ברצינות על רוסיה האוטוריטרית ובעלת הכלכלה הנחלשת במהירות כתחליף. התחליף היחיד לארה"ב חזקה, המעורבת במזרח התיכון, הוא ארה"ב חזקה פחות, המתערבת פחות במזרח התיכון. אבל רוסיה מסוגלת "להרוס מסיבות" ולהפריע לנו מאוד. תמיכתה בציר הסורי־איראני (חיזבלאי?) היא לצנינים בעינינו, שלא לדבר על הצבעותיה הקבועות, העוינות לישראל, באו"ם.
הערוץ הפתוח בין ישראל לרוסיה נועד, בעיניי, קודם כל, למנוע את הרע. למנוע התנגשויות צבאיות בהקשר הסורי, למנוע חימוש מסוכן מבחינתנו לאיראן, לנסות להבין את המדיניות הרוסית בנושאים החשובים לנו, ולהפך - להסביר להנהגה הסורית את מגמת פנינו (אולי לפוטין הסביר נתניהו מדוע כל כך היה לו חשוב להצהיר כי לנצח לא נוותר על הגולן, גם אם ברור שפוטין - אם אכן האזין להסבר - לא קיבל אותו, וממשיך לחשוב שבמסגרת הסכם שלום תצטרך ישראל לרדת מן הגולן).
אין לישראל שום עניין להעמיק את מעורבותה של רוסיה במזרח התיכון, אבל אין לה גם שום יכולת למנוע זאת, ואם רוסיה מעורבת (כדי לחפות על כישלונות מבית, כדי לעשות פרצוף של מעצמה, או מכל סיבה אחרת), חשוב - כמו שאמר שמיר על השיחות עם המלך חוסיין לפני יותר מ־30 שנה - לקיים את הקשר, ולהבטיח יחסים טובים ככל האפשר בין שתי המדינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו