ב־24 במארס, לפני כשבועיים, סיכמה מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC) את מושבה בהעברת חמש החלטות המגנות את ישראל. במהלך העשור האחרון, המועצה גינתה את ישראל יותר מאשר כל הממשלות האחרות גם יחד, ואולם באופן אבסורדי רבות מן המדינות המאשימות את ישראל מעורבות בעצמן בהפרות מזעזעות של זכויות אדם.
הטיות שערורייתיות דומות שולטות גם בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון, ולא חסרות דוגמאות:
• נציגים מלוב של קדאפי ומקטאר שימשו נשיאים של העצרת המרכזית;
• הנשיא האיראני חסן רוחאני השתמש בעצרת הכללית כדי "לגנות את הטרור" בזמן שפילפל את דבריו בהערות אנטישמיות;
• איראן, אשר סוקלת נשים בעוון ניאוף, מונתה לוועדת האו"ם למעמד האישה;
• סוריה נבחרה לוועדה של אונסק"ו העוסקת בזכויות אדם והתחמשות גרעינית;
• ב־2010 פירסמה מועצת זכויות האדם דו"ח ששיבח את רקורד זכויות האדם של לוב;
• נציג של סודאן, שנשיאה מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בשל פשעים נגד האנושות, נבחר לשמש סגן נשיא המועצה הכלכלית־חברתית, המגדירה זכויות אדם;
• צפון קוריאה עמדה בראש ועדת פירוק הנשק;
• אונסק"ו בחרה בסוריה לאחת מוועדות זכויות האדם שלה;
• ב־2015 העביר ארגון הבריאות העולמי החלטה שטענה כי ישראל "שמה לה למטרה את בריאות הסורים בגולן... ומזריקה להם וירוסים פתוגניים". הארגון מעולם לא העביר החלטה כלשהי המגנה כל מדינה אחרת.
• או"ם חווה הידרדרות דרמטית במהלך 30 השנים האחרונות. בשנות ה־90 כשלה מועצת הביטחון בדיכוי רצח העם ברואנדה. כמו כן, בסרברניצה העביר גדוד של האו"ם 8,000 אזרחים מוסלמים לידי הצבא הסרבי, שמייד טבח בכולם. נוסף על כך, האו"ם לא הצליח להתמודד עם רצח העם בסודאן או עם הטבח בסוריה.
תחת זאת, הוא החריף את הקמפיינים האנטי־ ישראליים שלו. האירופאים שבו לגלם את התפקיד שאותו מילאו בשנות ה־30, אז הם עמדו מן הצד בזמן שהשואה הלכה והתקרבה. לעיתים רחוקות הם מצביעים נגד ההחלטות האנטי־ישראליות השערורייתיות ביותר. כעת, הם הוסיפו והרחיקו לכת בצעד אחד נוסף ודורשים לסמן מוצרים ישראליים שמקורם מעבר לקו הירוק.
מדובר בהרחבה של הקמפיין המתמשך לביטול החלטה 242 של האו"ם, הקוראת למשא ומתן בהתבסס על גבולות בני הגנה, והחלפתו בדרישה לשוב לגבולות 1949, הבלתי ניתנים להגנה. עד כה נמנע ממועצת הביטחון להעביר החלטה שכזו, משום שארה"ב הגנה על ישראל באמצעות הפעלת הווטו שלה. אך לאחרונה נרשמו איתותים שלפיהם אל לישראל להסתמך יותר בהכרח על הווטו האמריקני.
החודשים הקודמים לבחירות לנשיאות בארה"ב הם הזמן האופטימלי להשפיע על המדיניות העתידית של הממשל האמריקני כלפי האו"ם ולהבטיח שישראל לא תינטש. דונלד טראמפ כבר הספיק להתייחס לאו"ם בביטול מוחלט, אך האתגר האמיתי הוא לשכנע את המנצחת הצפויה, הילארי קלינטון, להתחייב שאם תיבחר תבטיח שארה"ב תשמר מידה מזערית של מוסריות באו"ם - כולל התעמתות עם השנאה היוקדת המתארת את ישראל כהתגלמותו של הרוע, ולחלופין, תנקוט פעולה מתאימה.
כיום האו"ם מספק לגיטימציה לעריצויות. אם הדבר לא ישתנה, לארה"ב ולמדינות נוספות יש מחויבות לגנות את המעשים הללו, ובמידת הצורך לכונן איגוד גלובלי של דמוקרטיות במטרה לקדם את זכויות האדם ולהילחם בטרור. טוב יהיה אם המנהיגים הדמוקרטים ייזכרו במילותיו של דיטריך בונהופר, התיאולוג הגרמני שהוצא להורג על ידי הנאצים: "שתיקה נוכח הרשע היא רשע בעצמה. אלוהים לא ינקה אותנו מאשמה. הבחירה לא לדבר היא דיבור. הבחירה לא לפעול היא פעולה".
