1. בערב שהתחיל בטקס מרגש לזכרו של אורי שלף, רק סמלי שיסתיים עם מתן נאור, האיש שהגיע מטיול של מוצ'ילרוס בדרום אמריקה להפועל ת"א של שלף בליגה הארצית. יש כאלה שיכולים להוכיח שאת סל הניצחון של נאור כיוון פנימה שלף עם החיוך שלו.
2. נייט רובינסון מתנהל בינתיים על הסקאלה בין תאונת דרכים מפוארת ליצירת אוונגרד שעליה נספר לנכדים. לעיתים הוא נראה כמו מחליף ראוי לתמיר בלאט, ורגע אחר כך כמו הנסיך מהאגדות שבא להציל את הנסיכה ובעיקר את עצמו, מעצמו. לא ניתן להסיר ממנו את העיניים. לכן קליעות העונשין הקריטיות שלו בסיום, והאסיסט המנצח למתן נאור נרשמו במחברת הסקאוטינג העירומה של רז ניסים כהן.
3. חוסר הוודאות של קרבות התחתית מנפק השנה עניין לא פחות ממאבקי הצמרת. הפועל ת"א מרגישה כמו לא שייכת לתחתית, אבל משחקת כמו קבוצה כזו; נס ציונה חשבה רק להעביר עוד עונה נעימה במים הרדודים ונסחפה במערבולת חור הניקוז של האמבטיה; ורק קריית גת, שאין לה הצדקה למקום בליגה הזו על פי כמה אלמנטים קריטיים (ובמקומה יכלו להיות גלבוע, עפולה, באר שבע או ר"ג), נראית כראויה מכולן להישאר.
קשה שלא להעריך את החבורה הקשוחה וההיררכית הזו, שמונהגת בקור רוח על ידי נתי כהן, שמרוב משחקים צמודים יכול לרכז את החוג להשתלמויות בנושא כדורים מהצד בשניות אחרונות. אם ישאיר את הקבוצה (ואולי גם אם לא) יהיה מועמד בכיר לתואר מאמן העונה יחד עם אריק אלפסי. העובדה שהיא תלויה בחסדי פוליטיקאים מקומיים, נטולת אולם וקהילה תומכת, די מוציאה את העוקץ ואת הדרמה במקרה שתישאר, ותיראה כמו דחיית הקץ בעונה או שתיים. בינתיים שנמרוד טישמן ימשיך להתפתח שם.
4. מתוך שבע קבוצות שרואות את עצמן ראויות לפיינל פור: הפועל ירושלים, מכבי ת"א, מכבי חיפה, בני הרצליה, מכבי ראשל"צ עירוני נהריה והפועל אילת - שלוש יהיו בחוץ. יכול להיות שהמאוכזבת מכולן תהיה ראשל"צ שאתמול, לאחר הנקניקייה שאכלה בפרנקפורט, היתה צריכה לפתח מומנטום שיישא אותה אל הפיינל פור ויתכתב עם הקארמה הלא טובה ממנה סבלה נס ציונה.
חוסר המשמעת של שון דוסון בפוזשן האחרון לפני ההארכה והעצבים שליוו את כל המערכת לאחריה, הם סימן לא מעודד. שרון דרוקר נראה כמי שצריך להכיל יותר מדי אגו של שחקנים. נראה גם שמתוך תסרוקת האפרו של דוסון מטפטפות להן טיפות שתן שעלה לו יותר מדי לראש.
