אירוע הירי של החייל מחטיבת כפיר במחבל בחברון הוכיח לנו כמה מהר יכולה להשתבש עליהם דעתם של פוליטיקאים, מנהיגים ופרשנים. איך אפשר לקרוא לחייל צה"ל, גם אם פעל בניגוד לנהלים, באותו כינוי גנאי שמתאים למחבל - רוצח?! איך אירוע שהיה צריך להסתיים בתחקיר מפקד גדוד בדרגת סגן־אלוף או לכל היותר אצל מפקד החטיבה בדרגת אלוף־משנה, מגיע לכותרות בכל אמצעי התקשורת? איך הוא בכלל הופך לכלי ניגוח פוליטי וגורר את צה"ל, על מפקדיו הבכירים ביותר, להתבטאויות כה קיצוניות?
לאחר שהבנתי כי הרמטכ"ל הפיץ איגרת לכל לוחמי צה"ל, להבהיר באמצעותה מחדש את נוהלי הפתיחה באש, המחייבים את ערכי צה"ל למנוע מחלוקות על רקע פוליטי בתוך הצבא, אין לי ספק כי ממאורת הנחשים, שאליה גרר אותנו ארגון בצלם, לא יצליחו להיחלץ גם אלה שלובשים נעליים גבוהות.
מדהים איך סרטון אחד, שבו צפיתי עשרות פעמים, מעלה מדינה שלמה על שרטון.
אז מה היה לנו באירוע, או אולי נכון יותר להזכיר את מה שלא היה לנו. שני מחבלים דקרו חייל צה"ל ופצעו אותו, למזלנו באורך קל־
בינוני. כוח צה"ל שהיה במקום פעל במהירות, והתוצאה: אחד המחבלים חוסל והשני פצוע ומנוטרל. מישהו מוכן להסביר לי מה זה מנוטרל?
מבחינתי, זה אומר שהוא כפות ידיים ורגליים, כדי שלא יוכל לפעול, ועירום כמעט לגמרי, מספיק כדי להוכיח אי־הימצאות מטען על גופו. ואם הוא פצוע, למה אף אחד לא מטפל בו? הנורמה הצה"לית קובעת שאם האירוע נמצא בשליטה יש לטפל בפצועים הפלשתינים, והדבר נאמר במפורש על ידי המפקדים והרמטכ"ל.
בכל מקרה, לסיטואציה הנוכחית מגיע חייל שמזהה כי המחבל המנוטרל זז. התרגולת, כך על פי הפרסומים, מחייבת את החייל להזהיר את כל מי שבסביבת המחבל כדי שיתפסו מחסה. אני אישית חושב שכדור בראשו של המחבל הוא הפעולה הנכונה יותר, בהתחשב בזמן שלוקח לתפוס מחסה אל מול הזמן הנדרש לדרוך את הנשק, לכוון ולפגוע.
להבנתי, החייל מחטיבת כפיר, שהתנדב לשרת ביחידה קרבית ולעשות לילות כימים כדי להגן עלינו, אשם לכל היותר, אם בכלל, בחוסר מקצועיות או בשיקול דעת מוטעה. אם כל אחד מאיתנו, חיילים ומפקדים בסדיר, בקבע ובמילואים, היה מובל בדרל זו לבית משפט בכיכר העיר, באותה אשמה, לא היה נשאר לנו היום צבא.
לעומת החייל הזה, הפוליטיקאים, הפרשנים וחלק ממפקדי צה"ל, שמיהרו להתנער ממנו ולהכריז כי סרח ופעל בניגוד לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו, אשמים במתן לגיטימציה לאויבינו הגרועים ביותר לערער את זכותנו להגנה עצמית ולהבטחת קיומנו בארץ ישראל.
אם נאבד את המדינה, זה לא יהיה בגלל אובדן המוסר והערכיות, אלא בשל חוסר היכולת שלנו לדעת לנצח במלחמה הבלתי אפשרית שבה אנו נתונים כבר עשרות שנים. זו מלחמה שלכל חייל בשטח אסור להסס בה, וכל החלטה שלו כמוה כהחלטת רמטכ"ל, לא פחות.
הנטל על כתפיו של כל חייל כבד מנשוא. כדי לשמור על רוח ההתנדבות והנכונות להילחם, עלינו לתת לכל חייל ומפקד זוטר גיבוי כשהם טועים, כדי שיוכלו לתקן ולהשתפר. מנגד, אפשר לתת להם בראש כשהם מפירים ברגל גסה משמעת ונהלים. בכל מקרה, חייבים להיות ברורים, די למסרים הכפולים.
כמו כן, אם לא נדע להעביר לאויבינו מסר חד־משמעי, כי דינו של מי שמנסה לפגוע בנו נחרץ ברגע שהוציא את כוונותיו לפועל, לא יהיה לנו כבר בשביל מה להילחם. הביטוי "הקם להורגך השכם להורגו" אינו אפשרות אלא ציווי, וראוי שננחיל זאת לכל מי ששותף למאמץ לשמירה על ביטחונם של תושבי ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו