לא סתם התייצבה אתמול יפה דרעי בבוקר שאחרי תחילת הסערה אל מול העיתונאים ובחרה בטקסט היהודי המיתולוגי של יציאה ממשברים: "עברנו את פרעה והמן, נעבור גם את זה". על אף אלפי הציוצים ועשרות הממים המשמיצים, בסביבתו של דרעי חשו אתמול כי הסערה סביב בדיקה של סוגיית מס יצאה מפרופורציה.
יכול להיות שהם צודקים. האיש שנחשב כמנכ"ל המדינה, ישב מאחורי סורג ובריח והשתחרר, ואפילו חזר לאותו התפקיד, האיש שהיה הכי קרוב לרב עובדיה וקיבל את כל האמת בפרצוף מול כל המדינה בקלטת מביכה והתאושש - לא נבהל מהפרשה החדשה.
למרות העננה הכבדה, ההשפעה האמיתית של דיבורים על חקירה, ככל שמדובר בש"ס או באריה דרעי, אינה בהכרח שלילית מבחינתם. הציבור של ש"ס מקטלג "רדיפה" - או התנהלות עניינית של רשויות החוק.
כך, למשל, בפרשיות הח"כים לשעבר בניזרי, עופר חוגי ויאיר לוי: הש"סניקים לא הלכו אחריהם לשערי הכלא. במקרה של דרעי, התחושה בקרב אנשי ש"ס היא שהשם שלו מושך אש גם אם לא יעשה כלום. אף אחד לא חושב שמישהו ברשויות החוק "סימן" את דרעי, אבל יש מחשבה שבכל פעם שמדובר בו, הנושא תופס כותרות הרבה מעבר לפרופורציה. בטווח הרחוק, ובתרחיש לא מופרך אצל מצביעי ש"ס שברחו למפלגות ימין אחרות, תתעורר אמפתיה כלפי דרעי וקיים סיכוי גם להחזרת קולות אבודים.
פרסום הפרשה הוא לא רק נזק תדמיתי. דרעי היה בכיוון הנכון לאחד את כל ש"ס מאחוריו ולמחוק כליל את שאריות אלי ישי מהזיכרון הספרדי. בשבוע שעבר, במהלך חג פורים, הוא ניטרל את אחד ממעוזי הרבנים המתנגדים הקשים שלו כשבא להרים כוסית עם הרב עמאר במה שהתפרש כסולחה פומבית. אבל שלשום פרסום הפרשה, ולצידה אזכורים לאלי ישי, העלו שוב את העניין שישי עדיין כאן. חלש יותר, לבד יותר, אבל עדיין כאן. בפוליטיקה הישראלית, כפי שהראה גם דרעי וכפי שהוא יודע בעצמו - הכל, אבל הכל, אפשרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו