אין ספק שפסיקת בג"ץ מעניקה רוח גבית לאופוזיציה ומכה לממשלה ולעומד בראשה, ומציבה מהמורה נוספת, אולי הקשה מכולן, בסאגת הגז האינסופית. בשלב זה קשה לדעת אם בשנה שניתנה על ידי השופטים יאושר מתווה גז או לא, אבל דבר אחד ברור: הולך ומתקרב הרגע שבו היחסים שבין שלוש הרשויות ייאלצו להגיע להסדרה כוללת, מאחר שנדמה שבפסיקה האחרונה נשברו כל הכללים, וזה עוד כשהחלטות נפיצות נוספות לפנינו: בג"ץ דרעי, בג"ץ ריבוי התיקים של נתניהו ובג"ץ חוק הגיוס.
שדרת ההנהגה הקיימת בישראל עודנה מורכבת מסוג אנשים שאמנם מסוגלים להטיח מילים קשות בבית המשפט ולמתוח על החלטותיו ביקורת נוקבת, אולם בשורה התחתונה יצייתו להחלטותיו. ראש הממשלה, שאתמול כינה את ההחלטה "תמוהה", הגיע כזכור בעצמו לאולם הדיונים, ובמקום לטעון מלכתחילה כי אין כלל מקום שבית המשפט ידון בנושא, עמד בפני השופטים והציג בפניהם את המתווה וקורותיו.
אבל ככשומעים את הקולות מימין, הרוצים להגביל את בית המשפט העליון, מי ערב לכך שיום אחד לא תעמוד ממשלה שלא תקיים החלטות של בג"ץ? הרי אין לתאר את הכאוס שישרור פה במקרה כזה. אבל בלי ההסדרה הנכונה זה עוד עלול לקרות. כל פסיקה שנראית כמתערבת באופן בוטה בעבודת הממשלה או הכנסת, רק עלולה לקרב את היום הזה.
פסילת המתווה מערימה קושי גדול לממשלה, וייתכן שבלי הרחבתה יהיה הדבר כמעט בלתי אפשרי. גם אם המחנה הציוני יצטרפו בשנה הקרובה, מה הסיכוי שיסכימו להצביע בעד המתווה אחרי שהם עצמם הביאו לפסילתו בבג"ץ?
באופוזיציה חוגגים, ומזכירים לנתניהו את הכרזתו כי הוא מעביר כל החלטה שהוא מבקש. כשאמר את הדברים הפתרון לא נראה באופק, אבל בסוף באמת נמצא הפתרון והמתווה יצא לדרך. עכשיו נתניהו שוב נראה תקוע, אבל השאלה מי יחגוג בסוף נותרה עדיין לגמרי פתוחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו