יש עוד איום על היבשת הקלאסית, מייד אחרי הטרור: גל של לאומנות ושנאת זרים. עלייה בכוח הימין הקיצוני. אירופה שרצתה למחוק את החומות, תימצא מעבה אותן. זה מבהיל. עליית הימין היא גם עלייה באנטישמיות. ומעבר לזה, תנועה כזאת, גם אם היא צומחת (הפעם) ממקור הישרדותי, תיקח מהמערב את הבסיס הערכי שעליו גאוותו; תיקח מהמערב את עצמו. לא עוד לקבל את האחר, אלא לגרש את האחר. ושבעים שנה אחרי, כולם יודעים מה הקור של אירופה מסוגל לעשות לערכים הומניסטיים.
אנחנו בישראל מכירים את כל השיטות למלחמה בטרור, מגנומטרים ומאבטחים סמויים וכלבי גישוש. וגם את תופעות הלוואי של מלחמה באויב אזרחי אנחנו מכירים. את מה שזה עושה לנפש. אצלנו, בלגים יקרים, תוכלו לעבור קורס. ככל שהאיום בתחנות הרכבת ובבתי הקפה יגבר, הימין יתכנס פנימה, והשמאל יישא מבט החוצה. אם היסוד הימני הוא לויאליות ופטריוטיות - המחיר שלו, כשמגיעים לקצה, הוא שנאת זרים; ואם היסוד השמאלני הוא קוסמופוליטיות וגלובליות - המחיר שלו, כשמגיעים לקצה, הוא בגידה. באירופה חוששים מלה־פן ומ"יוביק" ומתריעים מפני לאומנות. אנחנו יודעים שהטרור תובע מחלות נפש משני הצדדים. גם הכחש העצמי עוד ישטוף את אירופה.
אם תפנו אל מאגרי הארכיון של המדיה הישראלית, בלגים יקרים, תוטעו לחשוב שאלימות פוליטית היתה בישראל רק מימין. זה לא נכון. השתמשו בארכיון בתי המשפט וראו כי סכנת האלימות הפוליטית משמאל מנוולת לא פחות, ובעלת מרחב פגיעה רחב יותר. כשהיא מגיעה לשיא הנבזות שלה, היא לא מכוונת כלפי אדם אחד, אלא כלפי אומה. האידיאולוגיה של אהבת הארץ מתחלפת לעיתים בבריונות ובגזענות. האידיאולוגיה של אהבת האדם לובשת לעיתים צורה של סיוע לאויב בשעת מלחמה. גם אצלכם יכולים לצמוח מי שיתהפך בשנתו אל צד האויב, בתום־לב ומתוך דמיונות של ילדים, או בזדון ומתוך אהדה לטרוריסטים. לצד החשש מהקצנה ימינה, הביאו בחשבון גם את סכנת ההקצנה שמאלה. אלו תמונות ראי.
•••
להגיד ש"שוברים שתיקה" מסכנים את מדינת ישראל בגלל העבירה המינהלתית שנחשפה בערוץ 2, זה כמו להגיד שאולמרט מושחת כי השתמש במעטפות של המשרד ללא רשות. "שוברים שתיקה" מסכנים את מדינת ישראל לא כי מסרו מידע ביטחוני מסווג למי שרוצה ברעתנו (הם לא), אלא כי מסרו וטיפחו עלילות שקר למי שרוצה ברעתנו. עבירת ביטחון המידע שבה נתפסו כעת היא תירוץ, סף סובלנות שפקע, כמו מאפיונר שנשפט על חשבונית פיקטיבית. החברה הישראלית הניחה איזה קו אדום. מי שמנהל מסע דה־לגיטימציה נגד עמו, מכפיש את מולדתו ומתיר את דם חיילי צה"ל - חורג מהוויכוח הלגיטימי.
האלימות הפוליטית משמאל - "שוברים" היא אלימות פוליטית - זכתה לסלחנות. את שמות הפושעים אברושמי־עמיר־גולדשטיין־פופר אנחנו מדקלמים תחת הרדמה. אבל מרקוס קלינגברג ומרדכי ואנונו לא מושמעים לנו יחד באותה נשימה, שלא נטעה ונחשוב שיש מגמה. צריך להיות ערניים כדי לשים לב לשורש האידיאולוגי של מורשעי עבירות הביטחון. אלו כמובן בודדים וקיצוניים, אבל כל צד והמחלות שלו.
מרקוס קלינגברג, הפרופסור הישראלי שהעביר לסובייטים כמות עצומה של מידע על הפעילות במכון למחקר ביולוגי בישראל, הונע מאידיאולוגיה קומוניסטית־סוציאליסטית. הוא אמר שמעשיו בישראל היו חלק מהמלחמה ב"פאשיזם" ועד יום מותו לא הביע חרטה. בתו היחידה, חברת תנועת השמאל הרדיקלי "מצפן", נישאה לאודי אדיב, הקיבוצניק שריגל למען סוריה (והתגרשה ממנו לאחר שלוש שנים).
גם אדיב, שהעביר לסורים מידע רב־ערך על צה"ל, צמח באותה ערוגה. הוא היה פעיל ב"מצפן" הקומוניסטית ומאוחר יותר הצטרף לאקטיביסטים של החזית האדומה. כשהואשם בריגול חמור, בגידה, מסירת סודות צבאיים ומגע עם סוכן זר, קם על רגליו ושר את "האינטרנציונל" בעברית ובערבית. "אני רואה עצמי כקומוניסט בעל השקפת עולם מרקסיסטית־לניניסטית", אמר. "התנועה הציונית ראתה באימפריאליזם את פטרונה. לא היתה זו תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, אלא הסדר מיוחד עם המדכא, ולפיו העם היהודי יהיה שכיר חרב ושוטר של האימפריאליזם ברחבי העולם השלישי".
הלאה. מרגל האטום מרדכי ואנונו, פעיל רק"ח בעל עמדות שמאל־רדיקליות, מסר לעיתונות זרה תצלומים מתוך הקריה למחקר גרעיני בדימונה ממניעים פציפיסטיים. אחרי שחרורו מהכלא התראיין ודיבר בגנות הדת היהודית, שהיא פרימיטיבית וגזענית. לאחר שהפר את תנאי שחרורו, כשבין היתר נכנס לשטחי הרשות, הוא נעצר שוב ואמר שישראל היא דיקטטורה. פירורים בשמאל הרדיקלי תמכו בו, אישים בולטים בחד"ש ראו בו גיבור, וכמה הזויים דרשו להעניק לו פרס נובל לשלום. התיאטרון הערבי־עברי ביפו העלה הצגה עטורת שבחים על חייו.
גם ענת קם שהורשעה בריגול ואורי בלאו מעיתון "הארץ" שהורשע בהחזקת ידיעות סודיות - שניהם חשפו יחד מידע רגיש על צה"ל במטרה להשפיע על מדיניות ישראל בשטחים - הם ילידי השמאל הישראלי. "חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו על פשעי מלחמה, סולחים להם", אמרה קם. "לא הצלחתי לשנות מספיק מהדברים שהיה חשוב לי לשנות בעת שירותי בצבא וחשבתי שלחשוף אותם יביא לשינוי".
לאחרונה פנו כמה ארגונים אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשו לבחון את העמדתו לדין של השגריר ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל. לדבריהם, ליאל פעל ליצירת לחץ חיצוני על ישראל כדי להוציא אותה מהאו"ם ולהפוך אותה למדינה מוקצה; הטיף לפעול לחרם על ישראל בפיפ"א ולסילוקה מהאולימפיאדה; פנה לממשלת ברזיל במטרה לחבל במינוי דני דיין כשגריר; ועבר לכאורה על שורה של עבירות ובהן פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה, פגיעה ביחסי החוץ של ישראל ועבירת המרדה. הפרקליטות דחתה את הבקשה בטענה שמדובר בשיח פוליטי שאינו חורג מהמותר.
אסור לחשוב שאלון ליאל הוא קלינגברג, ולא ש"שוברים שתיקה" הם ואנונו. ברור שהמניעים שלהם נובעים מאהבה לישראל יותר מאשר שנאה, אבל יש בעולמנו קלקולים שבהם הכוונה פחות רלוונטית. אנחנו במלחמה ארוכה. מי שמשקיע מאמצים בגרימת נזק לישראל, דורך לפעמים בצד השני. אירופה, אם את שומעת אותי, אחרי שתמצאי תרופה לטרור ותרופה לקסנופוביה, תצטרכי למצוא תרופה גם לשנאה העצמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו