אין מערך אבטחה הרמטי. בכל מערך, יהיה משוכלל, מעובה ומגובה ככל שיהיה, ישנן נקודות תורפה ופרצות. זו הנחת העבודה הבסיסית שכל העוסקים בתחומי האבטחה והלוחמה בטרור בכל רחבי תבל מודעים לה. כל תפקידם ומהות שליחותם המקצועית הם לצמצם למינימום, בהתאם למגבלות התקציב, את נגזרותיה.
הדילמה העקרונית והמרכזית בין הצורך למגן ולהתגונן מפני איומים בתרחישים אינסופיים, לבין השאיפה שלא להחמיר ולהקשות מדי על הציבור ולאפשר קיום חיים והתנהלות נורמליים וחופשיים ככל שניתן, היא שעומדת כחוצץ בתווך בין ההזדמנויות לבצע פיגועים באתרים מאובטחים הומי אדם ועתירי תנועה, לבין הביטחון, ולא פחות מכך, תחושת הביטחון של הציבור.
אם נניח בצד איומים ״סטנדרטיים״ במימדים הצבאיים והפליליים ונתמקד אך ורק באיומי טרור הרי שכל אתר מאובטח, בוודאי אם הוא שלטוני וסמלי, ובטח אם הוא רגיש ועתיר תנועה, הופך ליעד מועדף, זאת מכיוון שלטרור, שתכליתו ומטרתו הטלת אימה וזריעת בהלה משתקת תוך יצירת הד תודעתי מתוקשר רחב ככל שניתן, תהיה תמיד ״חיבה״ לאתרים שכאלה על אף הצורך להתכונן וללמוד אותם לעומק לפני ביצוע.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
העולם למוד טרור, והידע בתחומי המודיעין, המניעה והאבטחה אינו נחלתם של הנפגעים ממנו בלבד. ישראל נחשבת מזה עשרות שנים כ״בנק ידע״ כ״חממת ניסויים״ ואף כ״מעבדה״ בכל הכרוך בהתמודדות עם טרור, אם בלחימה ישירה מולו, מרמת הלוחם הבודד והצוות ועד למסגרות גדולות במהלכים רחבים, אם במודיעין ותפישות הפעלה בקרבו ובקיניו וכן בפריצות הדרך שהתחילו מכאן ופותחו כמענה לאתגרים במימד הטכנולוגי. אך אל נתהדר יתר על המידה, במלחמה בטרור יש, ויהיה תמיד, יתרון לתוקף וחיסרון למגיב המתגונן. היוזמה, גם אם היא פרימיטיבית בצורת סכין וגם אם היא מתוחכמת בצורת מטעני נפץ על מחבלים מתאבדים, במכוניות תופת ובשילובם במתקפה רבת משתתפים ומרובת מוקדים, היוזמה הזו מעניקה את יתרון ההפתעה המכריע ויצירת הכאוס - לתוקף.
יש אמנם הבדלים במבחן התוצאה בין טרור סכינים נקודתי שגובה קורבנות בודדים בדרך כלל, לבין מתקפה משולבת, בוודאי אם היא נערכת באתר סימלי. עם כל הכאב, זהו מבחן של דם. על אף שלמדנו על בשרנו ומניסיוננו הרב כי הכאב והאובדן של קורבן בודד כבד מנשוא, בואו נודה על האמת ונכיר באומץ בעובדה כי כשסופרים עשרות או מאות קורבנות, במוקד אחד או יותר, כשסדר היום משתנה, ה״גלים הפתוחים״ משדרים ללא הפסקה תמונות, עדויות, פרשנויות ופנים נפולות של מנהיגים המחפשים מילים ונראים אובדי עצות, האפקט של הטרור גדול עשרות מונים.
יותר מכך, גם כשמטוס ועליו מאות נוסעים מתפוצץ באויר ומתרסק במקום נידח כתוצאה מפיגוע טרור האפקט לא דומה לפיגוע זהה שיתרחש על מסלולי שדה תעופה או חלילה במרכזה של עיר.
אבטחה מרתיעה, אך לא מונעת
המערכים המאובטחים ביותר לא יצליחו למנוע מטרור להתקיים. הם מסוגלים רק להרתיע אותו מלהתקרב וליזום מתקפות באתרים מסוימים, ולהרחיקו למעגלים אחרים. מחיר הדמים יהיה לא פחות כבד, אך אולי עצם הסימליות תרודד במידת מה. מדובר במערכה סיזיפית: אין בה רגע דל, גם כשלכאורה נדמה לציבור הרחב כי התקופה רגועה, המקום המסויים שקט והשגרה מנצחת, יש מי שטרודים ביום ובליל ומנסים לזהות איומים, מגמות, התארגנויות, תופעות ורמזים שאולי יסייעו לסכל את האירוע הבא. הם גם משתפים פעולה יותר ויותר ביניהם בשנים האחרונות.
הקשיים מרובים ומורכבים, ואין דומה מערך ההתמודדות בישראל מול הטרור הפלשתיני להתמודדויות מול טרור באירופה או בכל מקום אחר בעולם. דפוסי הפעולה שונים, המגבלות הפיזיות והגיאוגרפיות שונות, מערך החוקים והתקנות, כולל הכלים העומדים לרשות מערכי המודיעין והלחימה, שונה בתכלית. ובכל זאת, מה כן דומה? החיכוך ברגע ההתרחשות. המגע.
מערכי האבטחה הדרוכים באתרים מועדים לפורענות או כאלה הנחשבים כמטרות מועדפות מבינים זאת היטב. שם, ברגעי האמת של המערכים הסמויים מהעין, של הלחימה הפיזית, של הסיכוי לסכל ולצמצם נזקים, אם בכלל, לפעולות שלא עלה בידי כל הסוכנויות והמערכים לאתר קודם לכן, ניצב מבחן נוסף. במימד חיכוך אחרון וקריטי זה, רב הדומה על השונה, יש ממי ויש מה ללמוד וללמד.
לטפל בשורשי הטרור
לטרור יש דפוסי פעולה שלוקחים בחשבון את המימד הזה, ובמרכזם המחבלים המתאבדים שכלל לא באים כדי להילחם או לקחת בני ערובה בשנים האחרונות. זו לפחות המגמה עד שתתאפשר להם הזדמנות לשוב ולנהל חטיפה כבעבר. את זה קצת יותר קשה להם לבצע, אך לא בלתי אפשרי. טעות תהיה להקרין לציבור בארץ או בכל מקום אחר בעולם שעוד ועוד שכבות של בידוק, סינון, מיון, השקעה באמצעים ותוספת כוחות אבטחה תעצור את הטרור. תחנות רכבת? שדות תעופה? מסעדות? אוטובוסים? מבנים?מי שלא יצליח לחדור - יתפוצץ בתור.
אולי מישהו במערכי האבטחה יתמוגג מנחת שהחדירה נמנעה, אך לצער כולנו מחיר הקורבנות לא יהיה נמוך יותר. אי אפשר לנצח טרור כשהוא מתנפץ עלינו. צריך לטפל בשורשיו ובתרבות הצמיחה והדגירה שלו. הטרור לובש ופושט צורות וכבר מזמן החליף את המערכות הצבאיות ה״קלאסיות״, מכה ומתאדה, בכך כוחו. זו אכן מלחמת ציוויליזציות תרבותית. לא מאבטח נוסף ולא מגנומטר נוסף ינצחו אותה.
כל עוד יהיו מי שמוכנים להתפוצץ בעבור משהו או מישהו - יהיה טרור. לטרור אין גבולות אך למוכנות של העולם התרבותי המערבי לוותר ולשלם בחירותו יש ויש, לכן ברוב הפעמים שהטרור יכה, הוא גם יצליח.
הכותב הוא פרשן לענייני ביטחון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו