שלשום בשעת לילה מאוחרת עשיתי את דרכי לנמל התעופה בבריסל, בסיומן של ישיבות עבודה שקיימתי בעיר עם עורכי דין מבלגיה, מיפן ומארה"ב. במהלך הפגישות המשתתפים הבלגים נשאלו על האירוע בשבוע שעבר, שבו כוחות הביטחון שלהם ניסו להשתלט על מחבלים שהיו קשורים לפיגועים בפאריס ומצאו מסתור בבלגיה. תגובתם היתה שממשלתם לא מסייעת בקליטת מהגרים ונמנעת מלתת חינוך והדרכה ראויה למוסלמים בארצם. לא האמנתי למשמע אוזניי. עם תמימות קדושה שכזו מפיהם של עורכי דין מפולפלים, אין ספק שאירופה מצויה באחד המשברים הקשים בתולדותיה.
בנמל התעופה בבריסל, בשעת לילה מאוחרת, התרשמתי שסידורי הביטחון שטחיים ביותר. הבדיקות לא היו קפדניות וכוחות ביטחון חמושים כמעט לא נראו בסביבה. הרפיון בלט במיוחד בשער העלייה למטוס, שבו התרכזו ישראלים רבים בדרכם הביתה. בזמן ההמתנה שמתי לב שאל דלפק הדיילות ניגשו שלושה גברים בעלי חזות מאיימת ודמיינתי לעצמי מה היה קורה אילו היו להם כוונות זדון.
בבוקר, עם חזרתי לארץ, שמעתי על הפיגוע בנמל התעופה והתקשרתי מייד לעורך הדין האמריקני שהשתתף בישיבה. הוא סיפר לי שהיה אמור לטוס בטיסת אמריקן אירליינס שבאזור התפעול שלה התרחש הפיגוע, אך למזלו איחר ברבע שעה לטיסה. הוא גם מסר לי שעורכי הדין שהגיעו מיפן קיבלו הוראה מיידית לארוז את כל החפצים שלהם ולשוב הביתה. במהירות שיא הם הועברו לשדה תעופה באנטוורפן והצליחו להתפנות מבעוד מועד.
מה עוד צריך לקרות כדי שאומות העולם התמימות והמיתממות יפנימו שהטרור האיסלאמיסטי, על כל שלוחותיו, לא קשור כלל לסוגיות ההגירה, הייאוש או התסכול? רק מרושעים מסוגלים להטיל את אשמת הטרור במדינת ישראל, שאיננה מוכנה לוותר על ביטחונה רק כדי לרצות את הפלשתינים. הטרור האיסלאמיסטי ניזון דווקא מהתקווה שאפשר להכניע את הציביליזציה המערבית הנחלשת והמתרפסת. אובדן שיסודו ברפיסותה של ארה"ב, שבימי שלטון הנשיא אובאמה אימצה את תורת ההתקרבנות הנוצרית ומתוך חמלה מיוסרת מגישה את הלחי השנייה אל אויבים רצחניים מאין כמותם.
בבוקר, משהתברר לי שהפיגועים אירעו במקום שבו המתנתי, אמרתי תודה לבורא עולם ולכל ראשי התנועה הציונית מאז ועד עתה, ובייחוד לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון, על כך שיש לנו מדינה שאליה אפשר לחזור בימים של שמחה ובימים של פיגועים. מדינה קטנה בכמות אך מעצמה באיכות שכבר שנים רבות, ללא הרף, מנסה להסביר לעולם את הסכנות שבטרור. העולם נאלץ ללמוד בדרך הקשה והאלימה את משמעות האיום המתגבר, וישראל עומדת בחזית המלחמה בטרור. הגיע הזמן שאומות העולם יפנימו את הצורך להיאבק בטרור ללא רחמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו