אני לא ממש זוכרת אם זה קרה כשהקטנים שלי היו בני 3 או בני 4, אולי גם וגם. את הסיטואציה לא אשכח: זה היה פורים, בוודאות, אחרת אין לי שום הסבר למה הסתובבתי עם נמר צורח על הידיים. מאחורינו היו מסיבה בגן, משלוחי מנות של חברים מהגן, הררי ממתקים שאפשר לזהות בקלות מבעד לצלופנים מרשרשים ומגוון ממתקים שמעולם לא נראה בבית שלנו - שמשתדל להיות בריא ובדרך כלל לא מצליח, אבל אני מודה שאפילו את הגבול שלנו עברנו.
כרגיל ביום הזה, השתדלנו למנן את כמויות הסוכר שנכנסות לפיות הקטנים שלהם, וכנראה גם אנחנו פיספסנו באיזשהו שלב. העושר, המגוון והכמויות האדירות פשוט סינוורו אותנו. כבר לא הצלחנו להבדיל בין שוקולד למרשמלו לביסלי גריל.
ואז שמענו קריאת מגילה, וקיבלנו עוד משלוחי מנות שערמנו על השולחן שכבר לא היה אפשר לראות, ועברנו בין סעודת פורים אחת לאחרת, עד שבערב הגענו לביקור אצל ההורים. מה שהיה אמור להיות ערב חביב ונעים הפך לצרמוניית צרחות שאין לתאר ואי אפשר לעצור. כל ניסיונות ההרגעה ירדו לטמיון, כי קשה להתמודד עם הרעלת סוכר. בטן קטנה שפשוט לא יכלה להכיל את כל המתוק־מדי הזה. למדנו את הלקח.
ושוב פורים, ושוב הררי ממתקים, ושוב "זה רק יום אחד בשנה", אבל השנה עייפתי באמת. כמה אפשר להיות מקוריים במשלוח מנות, כמה אפשר לנסות לאתגר את הממתקים שמחלקים בבית הספר, בגן, בבית, שמקבלים ונותנים לכל מי שעברנו לידו אי פעם. מי לא מכיר את ערימת משלוחי המנות שמחכה ליד מפתן הדלת אם במקרה לא הייתם בבית ב"שעות החמות", כמה אוכל וכמה סוכר וכמה "לא נעים" אפשר להכיל.
אז כן, פורים הוא הזדמנות נהדרת לתת. אין כמו הנתינה בפורים. ארבע מצוות יש לחג הזה, והן כולן של יציאה מעצמנו לעבר הזולת, את ארבע המצוות הללו מקיימים ברוב עם, בהתכוונות אל משהו שמח וגדול מאיתנו: מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. אבל בשנים האחרונות משהו התפקשש עם משלוח המנות. במקור דובר על לשלוח שני סוגי מזון מוכנים לאדם אחד. בפועל - אנחנו מתמודדים עם כמויות אוכל שאדם נורמלי לא יכול להכיל.
אז אולי בפורים הזה נעשה משהו אחר: במקום להוציא מאות שקלים על כמויות סוכר אינסופיות, שבסופו של דבר יחזרו אליכם עם צלופן אחר, בואו ניקח את אותו הכסף שתיכננו להשקיע בזבל הזה, ונתרום אותו לצדקה, לעמותה שאנחנו מעריכים, לארגון שאנחנו אוהבים, לאנשים שזקוקים. בואו נחזור למשלוח המנות המקורי. כל אחד ייצור משלוח מנות אחד, עם שני סוגי מזון מוכנים לאכילה, וייתן אותו למשפחה אחת. לכל המשפחות האחרות, לחברים של הילדים האחרים שאנחנו רוצים לפנק - ניתן משהו סמלי, אחד, פשוט, ואת שאר הכסף נתרום עבורם, למענם, לצדקה, כל אחד למי שמתאים לו. אפשר לצרף שיר, הקדשה מהלב או סתם פתק עם סמיילי. קריוס ובקטוס ישמחו פחות, אבל כולנו נשמח הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו