1אחרי הרבה שנים ללא מאבק אליפות אמיתי, קיבלנו סוף סוף משחק ששווה להגדיר אותו כמשחק עונה. פער של נקודה בראשות הטבלה, בישורת האחרונה של העונה, עורר הרבה ציפיות לקראת המאבק בבירת הנגב.
במחצית הראשונה המשחק המבטיח גם קיים עם קצב טוב, שני שערים ומצבים מסוכנים, אבל ככל שהמשחק התקדם כך הוא הפך איטי, מבוקר (בעיקר מצד ב"ש), והחשש מהפסד גבר על הרצון לנצח.
היה חסר בערב הזה מרכיב היכולת האישית. אף אחד מהשחקנים לא התעלה ולא עשה את הבלתי צפוי שנחוץ כל כך כדי לעשות את ההבדל במשחקים כאלה - כולל לא זה שעשה זאת אינספור פעמים, ערן זהבי, שהיה הפעם פחות חד מהרגיל והסתפק בבישול לגארסיה.
כנגד ההערכות המוקדמות, מכבי ת"א לא שינתה את שיטת המשחק הרגילה במשחקים האחרונים.
הציפייה היתה לראות אותה מגיבה לנוכחות הרצינית של ב"ש במרכז בקשר נוסף, אבל המאמן פיטר בוס המשיך במערך ההתקפי עם חמישה שחקנים, כשבן בסט תופס את מקומו של בן חיים המורחק.
המהלך הזה העביר מסר גם למחנה הצהוב וגם ליריבה. אנחנו מכבי, אנחנו האלופים ואנחנו לא מתאימים את עצמנו לשום יריב בכדורגל הישראלי. מכבי אכן היתה עדיפה, שלטה ברוב דקות המשחק, יזמה וחיפשה את ההכרעה.
2אחרי שפתח במערך הרגיל עם שלושה קשרים ושלושה שחקני התקפה, מאמן ב"ש ברק בכר הסיט את גאדיר למרכז ההתקפה ואת הובאן לעמדה קדמית יותר. משם הרומני הסתנן וכבש שער נהדר אחרי מסירה גדולה של בוזגלו. לאחר מכן מכבי התארגנה וב"ש כבר התקשתה לאיים על ראיקוביץ'.
ההבדל בתרומה של הרכש של מכבי בינואר לעומת ב"ש הוא מדוניאנין ובעיקר סה, שהוא חלוץ עם נוכחות. זה אחד הגורמים לכך שמכבי מצליחה לערער את היתרון של הדרומיים.
לפני המשחק סביר להניח שבמכבי היו קונים תיקו. אחרי מה שראיתי על הדשא, האלופה יכולה להיות מאוכזבת מעט. לדעתי בבלומפילד היא כבר תהיה פייבוריטית ברורה מול ב"ש.
למרות שלא הפסידה ושמרה על המקום הראשון, ב"ש מאבדת גובה עם תיקו שלישי ברציפות. העובדה שהיא יכולה להיות מרוצה מהתוצאה יותר ממכבי לא מבשרת טובות לקראת ההמשך.
ראוי לציין את השיפוט הנהדר של אלון יפת, ששלט במשחק וקיבל החלטות נכונות. האיש עם המשרוקית לא הורגש במשחק, ואין מחמאה גדולה מזו לשופט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
