ד', חברה בהריון, הגיעה נסערת: כשעברה ליד מוסד מסוים באזור עבודתה, זרק לה המאבטח משהו בסגנון: "גם בהריון הייתי מז** אותך". ככה, בלי למצמץ, ולקול צחקוקי חבריו שעמדו ליד. ולו בגלל ההריון ד' לא רצתה להשחית אנרגיות על החוצפן, אבל למשמע הסיפור התכווצתי, הסמקתי, כעסתי, ולבסוף נותרתי פעור פה: לא משום שמדובר במקרה חריג, אלא כי אף פעם כנראה לא אצליח להבין באמת מה עובר לאנשים כמו ה"ג'נטלמן" הזה בראש. הוא לא מבין שמדובר בהטרדה של אדם זר לגמרי? או שלא אכפת לו? מה קרה לגבולות, שאמורים לייצר אצל כל אדם עם אינטליגנציה רגשית מינימלית את מרחב כיבוד האחר ואת פרטיותו?
בימים שבהם תופעת ההטרדות המיניות אינה יורדת מהכותרות, מקרים כאלה מעוררים מחשבה אם אין תהליכים סמויים שמזינים אותה בעקיפין. חישבו, למשל, על טיב היחסים הבין־אישיים, המובנים על ידי פייסבוק, ועל משמעותם. ראשית, למה כל המקושרים אליכם ברשת החברתית מוגדרים "חברים"? מובן שמדובר בזילות המושג "חברות" לעומת חברי אמת, אבל אפשר להביט על כך גם מזווית אחרת: הענקת תואר "חבר", על הקירבה הכרוכה בו, לאנשים זרים בעליל.
שנית, מה קורה כאשר מאות "חברים" נחשפים לכל פיפס בחייכם, ובתורם חושפים את עולמם למאות אחרים? קחו דוגמה תמימה: העלאת צילומי ארוחה בזמן אמת לפייסבוק (או לאינסטגרם). מילא השאלה למה התכולה של הצלחת צריכה לעניין מאות אנשים; אבל איך תרגישו אם ביום מן הימים שכן לשולחן יציץ כל הזמן בצלחת שלכם או אפילו יצלם את תכולתה ויפיץ? או סיפור אישי: לפני שנים אחדות עשיתי "unfriend" למכרה, שמצאה לנכון לשתף את כל עוקביה ב"יום הזה בחודש" שלה. זו, בוודאי, זכותה, ויש לקוות שאיש לא הפיק מהפוסט מסר לא נכון, אבל מה למדו אלפי עוקביה על ערך הפרטיות? האם פוסט כזה לא עירער במשהו את ההבחנה בין חברות אינטימית לבין "חברות" של זרים בפייסבוק? קשה לשלול את האפשרות שהנורמות של החשיפה ברשת - אפילו בשתי הדוגמאות לעיל - משפיעות גם על ההתנהגות בחיים הממשיים.
הפילוסופית חנה ארנדט העירה כי כל חברה לעולם ניצבת בפני אי ודאות מעצם העובדה שסוד התמשכותה תלוי באתגר תמידי: הצטרפות של חברים חדשים בדמות הילדים שנולדים לתוכה. צריך להוסיף שעם כל דור משתנה גם הרף, שאותו מפנימים המצטרפים החדשים. וכך גם ברף הבסיסי של האנונימיות, שנעשה נמוך יותר מבחינת כל נער ונערה שמצטרפים לרשת. ובטשטוש הגבול בין זר לחבר (כי כולם "חברים"), קשה להניח שגם גבולות אחרים - כמו בין חיזור (אבל למי "יש זמן" לזה בעולם הסיפוקים המיידיים?) לבין הטרדה מינית ברשת או ברחוב - יישארו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו