האפשרות שבריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי, המשבר הכלכלי ובעיית הפליטים באירופה, ובעיקר הרפיסות שמשדרת ארה"ב, מציבים את העולם בפני כאוס • ועל ישראל ללמוד מההתפתחויות ההיסטוריות האלה
בביקור במדינה מערבית חשובה, אמר לי איש מודיעין ותיק כי בעבר הם עסקו בניסיונות להבין להיכן מועדות פניהן של מדינות דיקטטוריות ומה עמידותן, ושעתה הם שואלים את אותן השאלות גם לגבי מדינות דמוקרטיות - "עולם משוגע". ברור לכל שהמזרח התיכון מצוי בכאוס זה, אך ארבע התפתחויות, שרק אחת מהן קשורה לאזורנו, הופכות את העולם כולו למקום רב תהפוכות, ורובן לא בכיוון החיובי.
מה שהיה נראה עת התמוטטותה של בריה"מ, לפני כ־27 שנים, כ"סוף ההיסטוריה", קרי ניצחונו הגדול והמכריע של רעיון הקפיטליזם הליברלי־דמוקרטי - התגלגל לכדי משבר עמוק של השיטה המנצחת לכאורה, הדמוקרטיה.
האיחוד האירופי, תחת לחץ הפליטים, מצוי בתהייה באשר לרוחו, לאופיו ולעקרונותיו. אלו שאלות מפתח המקבלות משמעות קשה על רקע התחזקות מפלגות ימין קיצוני במדינות השונות. האם התגובה לנהירת ההמונים לתוך אירופה תהיה פנייה לקיצוניות אקטיבית נגד זרים? או שמא יהיו אלה הזרים שיהפכו את אירופה ליבשת המתמודדת עם זהותה, ללא יכולת לעכל את הפולשים? התשובה לא ברורה.
האיחוד עצמו עוד מתמודד עם תוצאות המשבר הכלכלי של סוף העשור הקודם: מדינות דוגמת אירלנד וספרד לא מצליחות להרכיב ממשלה. בצרפת עולה כוחה של מפלגה ימנית קיצונית בגלל הפחד מזרים, ולנשיא כלל לא ברור שהיה נבחר היום; במזרח אירופה מתגברים כוחות לאומניים; ומנהיגת גרמניה, החזקה במדינות האיחוד, שמובילה קו מתון ביחס להמוני המהגרים, הפסידה בבחירות המקומיות, באופן שמטיל צל כבד על הלגיטימיות של מדיניותה.
כמו כן, אם יחליט העם הבריטי כי הוא מעדיף עצמאות מוחלטת, במשאל העם בבריטניה ביוני הקרוב, והממלכה תפרוש מהאיחוד, תהיה לכך משמעות גדולה, בעלת סיכון לבריטניה ולאיחוד כאחד. הכלכלה הבריטית היא השנייה בגודלה באיחוד (אחרי גרמניה), ולבריטניה הכוח הצבאי הגדול באיחוד. פרישתה תשאיר יבשת אירופית מוחלשת. היא יכולה בכך לגלגל כדור שלג, כי בלתי מרוצים מהאיחוד אפשר למצוא גם במדינות אחרות. בפולין, למשל, הגדולה במדינות מזרח אירופה, יש כוחות אנטי־איחוד חזקים ביותר.
בבריטניה הפרישה עלולה לפגוע בלונדון כמרכז העסקים הגדול באירופה, כי לשחרור מעול הביורוקרטיה הנוראית של בריסל יהיה מחיר שלילי בכל הקשור להשקעות באי הבריטי. לעומת זאת, יציאה מאירופה תסיר מהבריטים שלל מגבלות אירופיות ותקל על בריטניה להתמודד עם לחץ המהגרים מהיבשת.
יש להביא בחשבון שבקרב הסקוטים יש כנראה רוב להישארות באירופה, והחלטה על עזיבת המסגרת האירופית יכולה להביא לדרישה למשאל עם נוסף, שבסופו יש אפשרות שסקוטלנד תיפרד לאחר מאות שנים מהחיבור לאנגליה. עצמאות סקוטית יכולה להיות מניע לגורמים נוספים באירופה לנסות את מזלם כדי להגיע להיפרדות ממדינותיהם הנוכחיות. מהלך כזה יתחיל אולי בקטלוניה, יכול להגיע לקורסיקה שבצרפת ואולי אף לבריסל עצמה. בקיצור: המשאל על הישארות בריטניה באיחוד עלול להתברר כחשוב וכמשפיע יותר ממה שנדמה. לכן רבים מבקרים את ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון, על הסיכון שלקח בהחלטה זאת.
אם בבריטניה הערעור וסימני השאלה נוגעים להחלטה מסוימת של הממשלה, הרי בארה"ב סימן השאלה הוא על השיטה כולה. המועמדות המפתיעה של ברני סנדרס, סוציאליסט על סף הקומוניזם, בצד השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, כמו גם ההצלחה של דונלד טראמפ, שהופיע משום מקום וזוכה לרוב בקרב הרפובליקנים, מצביעות על משבר עמוק מאוד בין האליטות הפוליטיות בשתי המפלגות לבין המוני המצביעים. ההצבעה בשני קצוות הקשת מצביעה על אובדן אמון בשיטה הפוליטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשנים האחרונות בארה"ב.
יש לכך כמה סיבות, לא כולן ברורות, ובוודאי עוד מוקדם מכדי לסכם את משמעותן המלאה - אבל אי אפשר להתעלם מהמסר: חלק גדול מהעם האמריקני אינו סומך על המערכת הפוליטית הנוכחית ועל המנהיגים המובילים אותה. זה מרד ללא אלימות נגד "השיטה האמריקנית", לא רק משהו אישי.
המזרח הרחוק והרגיש
ואחרון לא חביב. בקצה אחר של העולם מתרחשת דרמה בעלת משמעות גדולה ביותר: סין מנצלת עד תום את מה שנראה כחולשה של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט, וכובשת הלכה למעשה את ים סין הדרומי; שטח מים עצום התחום על ידי חופיהן של עוד חמש מדינות לפחות: יפן, הפיליפינים, וייטנאם, טייוואן ומלזיה.
הסינים מסתמכים על טענה היסטורית, שנטענה על ידי בייג'ין עוד טרם היתה סין קומוניסטית, והם פועלים באופן מעשי לביצוע הסיפוח של שטח עצום זה באופן חד־צדדי. הם מסרבים להיענות להצעה לבוררות הבינלאומית הנהוגה. הם מציבים כוחות באיים המצויים בוויכוח על ריבונותם, הם מרחיבים חלק מהאיים על ידי תוספות מלאכותיות, והם בנו על האיים המורחבים מסלולי טיסה ופרסו לכמה מהם כוח אווירי או גם כוח הגנה על האי.
סין מצפצפת על העולם בין השאר כי כולם חפצים ביקרה כמעצמה עולמית, הגדלה והופכת לחשובה מבחינה כלכלית. היא גם מודעת לחולשת ארה"ב בכל הקשור לשימוש בכוח צבאי: האזור המדובר מסובך מאוד. מעורבים בו אינטרסים כבדים, חששות גדולים, זיכרונות היסטוריים.
יש בו מדינות חזקות ומתחזקות וגם רגישות גדולה לכבוד ולהצגת עוצמה, כחלק מבניית הביטחון העצמי. התקריות המינוריות בשטח יכולות בקלות להפוך למשבר עולמי. ארה"ב מאותתת לסין על אי שביעות רצונה, אבל סין חזקה מכדי להשתכנע מרמזים של מעצמה חסרת רצון להסתכן.
כך, בין אירופה בצל משבר המהגרים ויציאת בריטניה מהאיחוד העל־לאומי, ארה"ב, שאזרחיה מצביעים באופן מופגן נגד הנהגתה הנתפסת בעולם כרופסת, וסין המנצלת את חולשת הדמוקרטיות וסביבתה - העולם נראה רע מתמיד. כל זה בלא להזכיר את המזרח התיכון שמצבו רע שבעתיים. הלקח לישראל ברור: כדי לשרוד בעולם שכזה חייבים להיות חזקים ונכונים להשתמש בכוח כשצריך. כשהנתון הזה ברור לאויבים וליריבים, קטן הצורך לממש את היכולת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו