מפכ"ל המשטרה הודיע כי המשטרה לא תטפל בתלונות על הטרדה מינית שתוגשנה באופן אנונימי. זאת, אף שהחוק מחייב כל מעסיק לקיים הליך בירור ולטפל בכל מידע על אודות הטרדה, גם דרך שמועה. היה מצער לראות שלאמירה הזו התלוו אמירות נוספות, שטענו כי "התלונות האנונימיות הפכו לתרבות של חיסול חשבונות במשטרה" ו"הן אקט של נקמנות". שוב אנחנו עדות למיתוס, שלפיו מאחורי כל תלונה על הטרדה מינית קיימת נקמנות מכוונת, שיטתית ומגמתית ושמדובר בחיסול חשבונות ובעריפת ראשים. אם כך, מדוע מידע אנונימי על אודות סוחרי סמים או החזקת שב"חים נחשב למידע מודיעיני ראשון במעלה, מידע על פרשת שחיתות מזכה את המתלוננים בתואר "לוחמי צדק", ואילו כשמדובר בהטרדות מיניות - מסומנות המתלוננות כנקמניות חסרות אמינות?
מדוע החוק מחייב מעסיק לברר כל מידע שהגיע אליו על אודות הטרדה מינית? מדוע לא נדרש המעסיק לברר אך ורק תלונות רשמיות שהוגשו אליו על ידי הנפגעות? על מנת לענות על כך, יש להבין את הדינמיקה הייחודית של הטרדה מינית בתוך מקום העבודה, דינמיקה שהמחוקק השכיל להבין. דינמיקה שבבסיסה נמצאים אי שוויון, מאבקי כוח ושליטה, ותלות של צד אחד במשנהו. נשים המתלוננות במקומות עבודה משלמות מחיר אישי, נפשי, כלכלי וחברתי גבוה שברוב המקרים מכריע את הכף בבחירתן שלא להתלונן. אם יש לנו, כחברה, רצון להתמודד עם התופעה, נדרשת התמודדות רחבה יותר - גם תוך בחינה של תלונות אנונימיות. יתרה מכך, דווקא קיומן של תלונות אנונימיות מצביע על כך שמקומות עבודה, לרבות המשטרה, עדיין לא השכילו לזכות באמון של מאות ואלפי נפגעות הטרדה מינית.
במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אנחנו מכשירות ממונות למניעת הטרדה במקומות עבודה. אחת הסוגיות המרכזיות שעולה באופן קבוע, בכל הכשרה, היא סוגיית התלונות האנונימיות. מעניין לשמוע דווקא מהממונות עצמן כי כשמדובר בהתנהגויות פסולות אחרות, תמיד נמצאות הדרכים להתחקות אחר הדברים. כמו שאמרה ממונה של אחת החברות הגדולות במשק - כשעולה חשד כי עובד זייף בדיווחי הנוכחות שלו, למעסיקים יש את הדרכים לברר זאת. ויחד איתן אנחנו חושבות על דרכים ואמצעים יצירתיים לברר את התלונה, לאתר קצה חוט, לבחון את האווירה במרחב העבודה. זו הדרך של הארגון לקבל אחריות לא רק על עובדת אחת שנפגעה אלא על ציבור עובדות שעלולות להמשיך להיפגע.
אמירתו של המפכ"ל מסירה מארגונים רבים, שאינם גוף חוקר, מאחריותם למלא אחר הוראות החוק, ולפעול לכינון סביבת עבודה שהיא נקייה מהטרדות מיניות. הדרך לניקוי האורוות חייבת להיות דרך מתן הגנה למתלוננות, הגם שהדבר הוא דרך תלונות אנונימיות, ושהמחיר החקירתי לכך הוא גבוה יותר, זה המחיר החברתי של החברה על הטרדות מיניות. לרוב נגלה שיש דברים בגו, וגם אם לא - טוב לנקות את האווירה ולעורר את השיח והערנות לנושא.
הכותבת היא אחראית תחום מניעת הטרדה מינית ופרויקט ה"קוד הוולונטרי" למניעת הטרדה מינית בעבודה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מיניתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו