"בידודה של ישראל" היא מקריאות השבר השכיחות לאחרונה, בעיקר כביקורת כלפי הממשלה. אין להמעיט בהיקף הסוגיה, אך יש להעמידה בפרופורציה הנכונה. ממש בימים האחרונים התפרסם בארה"ב סקר מקיף של חברת גאלופ המעיד על כך ש־62 אחוזים מהאמריקנים תומכים בישראל - לעומת רק 15 אחוזים בעד הפלשתינים - וכשמודדים את ההתייחסות לישראל מול זו כלפי הרשות הפלשתינית, הנתונים מרשימים אף יותר: ל־71 אחוזים מהאמריקנים יש דעה חיובית מאוד על ישראל - ורק ל־19 אחוזים דעה טובה על הצד הפלשתיני.
הסקר מדגיש את "הנטייה לטובת ישראל" המאפיינת את כל המגזרים הדמוגרפיים והפוליטיים, כולל הדמוקרטים (אף שפחות מהרפובליקנים). אפשר ללמוד מהנ"ל שדברים בסיסיים ביותר, כגון הערכים המשותפים בין ישראל לאמריקה, התנ"ך, ובשנים האחרונות הטרור המזוהה בציבור כמעט באופן בלעדי עם מקורות ערביים ואיסלאמיים, למרות מאמצי הממשל לטשטש את הזהות הזאת, ומאבקה העיקש של ישראל נגדו, כל אלה עושים את שלהם.
גם לסקר אחר של חברת גאלופ יש משמעות מבחינת ישראל: גם עכשיו קרוב ל־60 אחוזים מהאמריקנים מתנגדים להסכם הגרעין עם איראן - הסכם שהממשל בראשות אובאמה רואה בו את הישגו העיקרי בתחום מדיניות החוץ. הדעה השלילית הרווחת כלפי איראן גם לא השתנתה לטובה בעקבות ההסכם והיא "נותרה אחת המדינות הבלתי אהודות ביותר בעיני מבוגרים אמריקנים". הסקר גם מציין שכנראה "הסתייגותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מההסכם תרמה לכך".
אמנם לא לעולם חוסן, גם כשמדובר באמריקה, אך נכון לעכשיו, לפחות בארה"ב ישראל רחוקה מלהיות מבודדת, ויש להניח שלעובדה זו תהיינה השלכות חיוביות על יחסי שתי המדינות במישור הפוליטי, ייבחר מי שייבחר בחודש נובמבר הקרוב לתפקיד הנשיא. אפשר להוסיף לכך שגם במקומות אחרים בעולם - למשל בדרום־מזרח אסיה, המזרח הרחוק וחלקים מאפריקה ומאמריקה הלטינית - אין ישראל מבודדת, וגם שם מחמת אימת הטרור מזה, והקשרים הכלכליים, המדעיים והטכנולוגיים וכדומה מזה.
זה איננו המצב באירופה ובפרט במערבה, ששם המגמות המדיניות הרשמיות תואמות לעיתים קרובות את האווירה האנטי־ישראלית הרווחת בקרב שדרות נרחבות בציבור, ובעיקר זה שבשמאל הפוליטי. ה"פייננשל טיימס" הבריטי פירסם לפני שבוע בעמוד שלם את מאמרו החשוב של הסופר וההיסטוריון היהודי־אנגלי הליברלי שמעון שמה, שמזכיר "שלבעיית השמאל עם היהודים יש היסטוריה ארוכה ואומללה, ושלהפגנות האנטי־ישראליות היום יש אופי של אנטישמיות מסורתית".
שמה מפריך את הטענה שמדובר באנטי־ציונות ולא באנטישמיות לשמה ושואל בהקשר זה מדוע יש תנועות BDS, כלומר חרם, על ישראל ולא על כמה מהמשטרים החשוכים ביותר בתבל. "עצם האנטי־ציונות הוא אנטישמיות", הוא מצטט את דבריו של איש רוח אחר. יהיו דברי ההצטדקות של האיחוד האירופי אשר יהיו, החלטתו לסימון מוצרים שמקורם מעבר לקו הירוק גם היא חלק מהתופעה האנטישמית הזאת.
ישראל, אם כן, איננה "יושבת בדד", אך היא בהחלט נתקלת בבעיות לא פשוטות בנושא זה, מה שלא הפריע לשניים מראשי האופוזיציה הימנית־שמאלית – יאיר לפיד ואביגדור ליברמן - לקיים לאחרונה מסיבת עיתונאים שבה תקפו את הממשלה על מחדליה, כביכול, בתחום יחסי החוץ, כולל בעניין "בידודה" של ישראל בעולם. נשאלת השאלה אם שני ראשי מפלגות אלו באמת סבורים שהם נתפסים בעיני מישהו, בין שבישראל ובין שבחו"ל, כאלטרנטיבה אמינה ויעילה בהקשר לטיפול בבעיות שישראל מתמודדת עימן בתחומים אלה. התוצאה האפשרית היחידה מהמופע המתוקשר שלהם עלולה להיות תדלוק נוסף לגורמים הבינלאומיים שפועלים באופן אקטיבי לבידודה של ישראל, כמהלך טקטי מחושב, ולא כתגובה למעשה כזה או אחר של ממשלת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו