צרות של עשירים

תקופה קשה עוברת על סעודיה האמידה: מאבקי הירושה במשפחת המלוכה מערערים את היציבות, וגם הצניחה במחירי הנפט לא ממש עוזרת • בינתיים, המתונים באיראן התחזקו  - אבל אין טעם שישראל תפתח תקוות

המזרח התיכון נמצא בתקופה של שינויים כבירים, והכל תוהים לגבי עתידו. הנושא שעמד במוקד השבוע היה הניסיון להגיע להפסקת אש בסוריה, שנכפתה על הצדדים על ידי רוסיה וארה"ב בניסיון לעצור את הדימום המתמשך. הדבר התאפשר בעיקר בגין מעורבות צבאית אינטנסיבית של רוסיה ונכונות אמריקנית לקבל את תכתיבה העיקרי של מוסקבה (אסד נשאר בשלטון, בינתיים), אך קשה להאמין שההסדר הרעוע הזה יחזיק מעמד לאורך זמן. אבל לא רק שפיכות הדמים, הנמשכת במזרח התיכון במלוא עוזה, היא מסממני השינוי שחווה האזור. לאמיתו של דבר, רוחשים מתחת לפני השטח מתחים גדולים שעתידים להשפיע על המזרח התיכון אף יותר מהפסקת האש המדוברת, אף על פי שאין הם זוכים לתשומת לב ולהכרה פומבית בחשיבותם או אפילו בעצם התרחשותם.

בסעודיה, המדינה הערבית הסונית העשירה ביותר ומי שלאחרונה מנסה להנהיג את הציר הסוני במזרח התיכון, קיים לחץ בלתי רגיל הנובע מהצטברות שלושה מרכיבים בעייתיים שונים. העניין הראשון והבולט הוא תחושת המצור של המשטר, החש מוקף בכוחות שיעיים הלוחצים את סעודיה ללא הרף. מקבלי ההחלטות בסעודיה מנהלים, על פי תחושתם, קרב היסטורי נגד האויב השיעי המונהג על ידי איראן. לכן מדובר במאבק עם סממנים דתיים, שהתחיל במאה השביעית עם תחילת האיסלאם; אבל בה בעת זה גם מאבק רחב יותר וותיק לא פחות נגד שליטה פרסית בעולם הערבי - מאבק המגולם היום במחלוקת בין המדינה הערבית העשירה ביותר לבין המעצמה האיראנית ההולכת ומתחזקת. 

המאבק פרוס על פני חלקים רחבים של המזרח התיכון: בעיראק שולטים השיעים ללא מיצרים ויש להם גבול ארוך עם סעודיה; מן העבר השני, בתימן, הם נלחמים נגד סעודיה ונסיכויות המפרץ, המנסות למנוע את השתלטות החות'ים על המדינה בסיוע איראן; צבא סעודי מנע בכוח השתלטות שיעית על בחריין השכנה; והשלטון הסעודי פעל בנחרצות נגד סממנים של התעוררות שיעית במזרח סעודיה (שם מצוי חלק ניכר מהנפט של המדינה). במקביל לכך, רחוק יותר מהבית, מנסים הסעודים - עד כה בהצלחה מועטה - לסייע למורדים הסונים בסוריה. גם קיצוניות סונית נוסח דאעש מטרידה מאוד את השלטון הסעודי, אבל אויביה העיקריים של הממלכה, המתנהלים סביבה באגרסיביות, הם השיעים.

 הבעיה השנייה שאיתה מתמודדת סעודיה היא שאלת הירושה והעברת השלטון לדור הבא. עד כה היו כל המלכים בניו של מייסד הממלכה, אבל עתה אין יותר בנים וצריך להעביר את המקל לדור הנכדים. המלך הנוכחי מקדם את בנו בן ה־30, המשמש שר ההגנה. יורש העצר, בן דוד רב־ניסיון של שר ההגנה הצעיר, מנוטרל למעשה, וקבוצת בני הדודים הרחבה חוששת שידלגו עליה - כך שהם, המבוגרים והמנוסים, יאבדו את חלקם בשלטון. איך מעבירים את האחריות לדור הבא? זו שאלה לא פתורה, שמציקה לחלק ניכר ממקבלי ההחלטות בסעודיה ומטילה צל כבד על יציבותה.

 המרכיב השלישי בבעיה הסעודית הוא מחיר הנפט, שירד לכ־35-30 דולרים מרמה של 120 דולרים. ברמת המחירים הנוכחית, חייבת סעודיה "לשאוב כסף" מהרזרבה שלה. אמנם מדובר בסכום ענק - כמעט 700 מיליארד דולרים, שאספו הסעודים בשנות השפע - אבל סכום זה, גדול ככל שיהיה, מוגבל ואפילו נראה בלתי מספיק לתקופת שפל ארוכה. על הסעודים למשוך מקופתם קרוב ל־100 מיליארד דולר לשנה. הדבר כבר התחיל להעיק עליהם, ובמדינה נשמעים דיבורים שאינם מוכרים לחברה הסעודית על צורך ברפורמות ובחיסכון. אמנם בידי הסעודים לצמצם את התפוקה שלהם ולהביא להאמרת מחירי הנפט, אך הם מעריכים כי שכרם ייצא בהפסדם - בעיקר כי המהלך יחזק את איראן ויאפשר לחברות אמריקניות להמשיך בהפקת נפט ולתפוס את מקום הסעודים בשוק. את זה רוצים הסעודים למנוע. מעניין לראות כמה זמן יחזיקו מעמד, כשהם עצמם משלמים מחיר כה כבד.

 

לא לשלול את האופטימיות

גם באיראן שלאחר הסכם הגרעין מתנהל מאבק גדול על עתיד השליטה במדינה. הבחירות ל"מועצת המומחים", האמורה לבחור את היורש של חמינאי אם יחדל לתפקד, והבחירות לפרלמנט האיראני - הקנו עמדת מוצא טובה יותר לכוחות הקיצוניים פחות בטהרן. אבל צריך לומר בזהירות: לא מדובר בבחירות שבהן נבחרו נציגים "מתונים", כי למתונים באמת לא התאפשר כלל להעמיד את עצמם לבחירה. בתהליך סלקציה שנערך בשליטת המנהיג, נפסל מלגשת לבחירה כל מי שאינו נאמן לשלטון. ברשימה שאושרה על ידי חמינאי לא נכלל שום מועמד שמתנגד לשיטת השלטון הנוכחית. המחלוקת בינם לבין המנהיג ותומכיו הקיצוניים יותר (למשל משמרות המהפכה), היא יותר על הטקטיקה הנכונה כדי להגיע למטרה המשותפת. ובכל זאת, האם אלה יכולים להיות ניצנים של שינוי באיראן? האמת היא שאין דרך לדעת זאת, אבל אי אפשר לשלול את האפשרות האופטימית גם אם סיכוייה להתגשם קטנים. 

עם זאת, אמנם אין לזלזל באפשרות שיתרחש שינוי חיובי באיראן, אבל ישראל לא יכולה להמר על כך. לצורך קביעת העדיפויות בבניין יכולותיה, וההכנות לקראת סיכונים עתידיים, אסור לה להניח שאיראן משנה את פניה לטובה - אבל גם באיראן ייתכנו שינויים שאינם נצפים היום. 

סעודיה ואיראן אינן המדיניות היחידות שבהן יכולים להתחולל שינויים גדולים, אף שהן אינן בכותרות מהדורות החדשות. מצרים מתמודדת בקושי רב עם אתגרים כלכליים משמעותיים מאוד. יתר על כן, בגלל שינויים אקלימיים באגן ההיקוות של הנילוס וצריכת מים גדולה יותר במעלה הנהר, היא עלולה למצוא עצמה בצמא של ממש. כל זאת בשעה שהיא עומדת בפני איומי טרור פנימי בקהיר עצמה ובפריפריה, בעיקר בחצי האי סיני. מצרים לא התגברה עדיין על אותם אתגרים שעמדו גם בפני מובארק כנשיא, וחלקם אף התעצמו.

גם טורקיה, המדינה הסונית הלא־ערבית החשובה, מתמודדת עם איום פנימי שאינו מודגש מספיק. האיום הוא על שלמותה הטריטוריאלית עקב התחזקות הכורדים בעיראק ובסוריה, ועקב קשיי הצבא הטורקי להתמודד בהצלחה עם המורדים הכורדים בטורקיה עצמה. 

תשומת הלב השבוע היתה נתונה אמנם להסכם עם סוריה, אבל האמת היא שהאזור כולו, ובכללו המדינות החשובות יותר שהוזכרו כאן, רותח וצופן בחובו הרבה הפתעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו