הבחירות שנערכו בשבוע החולף באיראן הן חלק מהמאבק הפנימי המתנהל מזה שנים על אופיו של המשטר האיראני ועל הרכבם של שני מוסדות שלטון חשובים: מועצת המומחים והפרלמנט. על פניה, מועצת המומחים היא הגוף החשוב יותר, עם 88 אנשי דת בכירים, ובסמכותה לבחור את המנהיג העליון ולהדיחו אם יסטה מההתנהלות המצופה ממנו. הפרלמנט, המג'לס, מונה 290 צירים, ומוסמך לאשר את תקציב המדינה והסכמים בינלאומיים, להעביר חוקים, לאשר מינויי שרים ולפטרם, להעביר שאילתות לממשלה ולטפל בתלונות הציבור.
אלא שעל סמכויות חשובות אלה מוטלות הגבלות משמעותיות, והכוח האמיתי נמצא מחוץ להן. ועדה מיוחדת מנפה לפחות מחצית מהמועמדים, ודואגת למנוע בחירת נציגים לא ראויים בעיני המשטר. מועצת המומחים אמנם מוסמכת להדיח את המנהיג העליון, אך הדבר לא קרה מעולם, והוא נבחר רק פעם אחת עד כה, כשהמנהיג הנוכחי, חמינאי, נבחר במקומו של חומייני, אבי המהפכה האיסלאמית באיראן. וכאשר נעשתה בחירה זו, היא לא היתה תוצאה של מיקוח ומאבק בתוך המועצה, אלא של החלטה שהתקבלה מחוץ לה.
יתרה מכך, חמינאי החליש את עוצמת הממסד הדתי והמועצה עצמה, באמצעות ריכוז הכוח בידיו, והמועצה שימשה לרוב חותמת גומי להחלטותיו. ואולם, למועצה הנכנסת תהיה יותר חשיבות, משום שבתקופת כהונתה ייבחר כנראה המנהיג העליון הבא, כשחמינאי יירד מהבמה בשל גילו ומחלתו. גם כך מותר להניח שגופים מחוץ למועצה, ובראשם "משמרות המהפכה", ימלאו תפקיד חשוב במאבק על בחירת המנהיג.
גם על סמכויות הפרלמנט מוטלות הגבלות, המכרסמות בחשיבותו. סמכותו נבלמת משום שבמקרים מסוימים נדרשת הסכמת המנהיג העליון לפעילות הפרלמנט, והעברת החוקים מחייבת פיקוח ואישור מטעם "מועצת השומרים", המוסמכת להטיל עליהם וטו. למרות ההגבלות, הנשיא רוחאני, הנחשב למתון והנתמך בידי המחנה הרפורמיסטי, פועל להרחבת בסיס כוחו בפרלמנט, כדי לקדם יוזמות כלכליות־חברתיות. רוחאני זוכה לעיתים בתמיכת הפרלמנט, בין השאר עקב יחסיו הטובים עם יו"ר הפרלמנט. מהצד האחר, "משמרות המהפכה", והאגף הרדיקלי בכללו, מבקשים להחליש את מעמדו של רוחאני ולבלום את יוזמותיו - ובכללן ההידברות עם ארה"ב ואפילו הסכם הגרעין - גם משום שהוא חותר לצמצום כוחם הרב במשק ובמערכת הפוליטית.
למרות ההגבלות, הפרלמנט מהווה זירת מאבק בין המחנה הרפורמיסטי המתון למחנה השמרני הרדיקלי. בתחילת העשור הקודם, בתקופת נשיאותו של חאתמי המתון, כיום מראשי המחנה הרפורמיסטי, הגיעו הרפורמיסטים לשיא כוחם וזכו לרוב בפרלמנט. אך לחץ מצד המחנה השמרני, בסיוע הממסד הדתי הרדיקלי, דחק את רגליהם, והם הובסו ב־2004, ומאז השמרנים שולטים בפרלמנט ובמועצת המומחים. המחנה הרפורמיסטי הוכה קשות ב־2009, כאשר הוציא לרחובות רבבות מפגינים נגד ראשי המשטר, אך האחרון הפעיל נגדם כוח רב, עצר את מנהיגיהם, ומאז התנועה הרפורמיסטית מצויה בשפל.
תוצאות הבחירות הנוכחיות משקפות ניצחון גדול של המחנה הרפורמיסטי, הן בפרלמנט והן במועצת המומחים, אף שלא ברור אם ישיג בהם רוב. אין ספק שלניצחון זה תרמו התקוות שעוררה בחירתו של רוחאני לנשיא ב־2013 והסרת הסנקציות על איראן במסגרת הסכם הגרעין, שעוררה בציבור ציפיות גבוהות לשיפור המצב הכלכלי. הניצחון מלמד שרוב הציבור תומך במדיניותו של רוחאני, ובכלל זאת בהסכם הגרעין ובפתיחות כלפי המערב.
אלא שהמאבק הפנימי לא יסתיים בכך. למחנה הרדיקלי יש עוצמה רבה ועמדות כוח חשובות, הוא נתמך בידי חמינאי וינהל מאבק קשה לשמירת כוחו הפוליטי והכלכלי. התמונה מורכבת אף יותר, משום שבשנים הקרובות צפוי חמינאי לרדת מהבמה, והמאבק על ירושתו עלול להיות קשה ואף אלים.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו