מינוי מיכל הלפרין לממונה על ההגבלים העסקיים עורר שוב זעקות על ניגוד עניינים • ואולי היא רוצה לרתום את יכולותיה לטובת הציבור? • חייבים לאפשר לאנשים להביא מניסיונם בלי להטיל רפש
לפני זמן מה, לאחר תקופה ללא איוש, נכנסה מיכל הלפרין לתפקיד ה"ממונה על ההגבלים העסקיים". בתחום כה חיוני במדינות מתקדמות ובעלות כלכלות פתוחות, חשוב שהממונה החדשה תצליח כרגולטור. אין לי שמץ של היכרות עם עורכת הדין שהתמנתה לתפקיד, אך ניסיונה מצביע על הבנה טובה וידע רב, בתחום החשוב כל כך עבור כל אזרח ואזרחית. יתר על כן, שירותה הן בממשלה והן במגזר הפרטי מבטיח ראייה רחבה והבנה של צורכי המשק משתי נקודות מבט - משלימות והכרחיות לקידום הכלכלה.
והנה, מייד עם מינויה לתפקיד, יצאו נגדה באמירות של "ניגוד עניינים". כאילו תפקידה האחרון בשוק הפרטי אמור להיות לה לרועץ, משום שהיא מוטה מראש לטובת חברות חשובות וגדולות שעימן עבדה בתחום מומחיותה. השבוע התפרסם שכחלק מהמינוי, חתמה הממונה החדשה על הסכם שעל פיו לא תוכל לעסוק במשך שנה וחצי בנושאים הקשורים בשורת חברות גדולות במשק, כנראה מתוך הנחת מוצא שתטה פנים לטובת מי שהיה לקוח שלה או מקורב ללקוחותיה.
זהו מעגל בלתי אפשרי, שהרי חזקה על מי שיש לו ידע בנושא מסוים - שעסק בו למשך זמן. הרי בלא עיסוק שכזה, לא היה נחשב מומחה. ברור גם שככל שהיה טוב יותר בעיסוקו, היו לו יותר ויותר לקוחות, גדולים יותר ועם בעיות גדולות. אמור מעתה, הטובים ביותר לא יוכלו לשרת את המדינה בתחום שבו הם מצטיינים - אלא אם כן גדלו בממשלה או באקדמיה, קרי מנותקים ממעגל העשייה, ספונים במגדלי השן האקדמיים או פועלים בבועה הממלכתית.
בשיקול קר ומעשי, צריך היה ללכת בדרך ההפוכה ממש. קרי, לקבוע שלא יכול להיות בעל תפקיד בכיר ברשות המבצעת או השופטת, שעיסוקיו נוגעים לחיי המעשה היומיומיים, או שלא יעשה תקופה לביתו כאזרח מן השורה - שכיר או עצמאי. לצערנו, אין אנו חיים בעולם אידיאלי, ולכן יש להתפשר מדי פעם. למשל, על מינויו של שופט שגדל כל חייו המקצועיים בתביעה או בסניגוריה הממלכתית, או על רגולטור שעשה את חייו המקצועיים רק באקדמיה. לאמיתו של דבר, זאת צריכה להיות הבחירה החריגה, הפחות טובה.
חלומות במגירה
כאמור, איני מכיר את הממונה החדשה, אבל אני מעריך שהרוויחה בחוץ לפחות פי חמישה ממה שתרוויח בממשלה. למה היא מוכנה לוותר על כסף כה רב? כמה סיבות אפשריות: עניין מקצועי למשל, גאווה לעמוד בראש המערכת שבה מתקבלות ההחלטות הנוגעות לתחומה, אולי תאוות כבוד וכוח, שהרי עכשיו היא "הממונה" ואליה יפנו כדי לקדם נושאים חשובים. אולי מדובר במימוש חלומות מהעבר - עת כעובדת פחות בכירה חלמה לעמוד בראש הגוף הזה? ואולי, הס מלהזכיר בימים אלה, היא ״סתם״ רוצה לתרום מניסיונה הרב ויכולותיה לציבור, למדינה ולתושביה? אולי אכפת לה שישראל תצליח יותר בתחום הקשה הזה, שבו יש לאזן בין צורכי הכלל והגנתו לבין זכות הפרט להרוויח כסף? מעשה ציוני המתבטא בתחום העסקי? גם זאת אפשרות.
נראה כאילו לא עמדו כל הסיבות הללו לנגד עיני מי שדיברו על "ניגוד עניינים". מה שכנראה הנחה את הדוברים ואת עורכי ההסכם, היא ההנחה שרוב הפקידים המתמנים מגיעים, במקרה הטוב, בכדי לשרת אינטרסים זרים של אילי הון. במקרה הרע - מדובר באינטרסים הפרטיים שלהם. במקום להודות לה על הוויתור הכלכלי הענק ועל נכונותה להיכנס לתפקיד המחייב לעיתים התמודדות עם שועי הארץ, נוזפים בה ומנסים לשלול ממנה את שמה הטוב ואת יכולתה להבחין בין טוב לרע. מניחים שוודאי שתמעד אם תעמוד בפני מי ששירתה אותו בעבר כעורכת דין, ולא תמלא את תפקידה כראוי. התפיסה כאילו כל אדם הוא חוטא אלא אם כן יוכח אחרת, היא תפיסה הרסנית שלא מבחינה בין טוב לרע, כי הרי כולם רעים, אם לא ממש אזי בפוטנציה.
טיעון דומה הועלה גם נגד היועץ המשפטי הנכנס, כאילו העובדה שהיה עד לאחרונה מזכיר הממשלה לא תאפשר לו לראות באופן ברור ונכון את הצד המשפטי הראוי במקרים שבהם יהיה מעורב ראש הממשלה. במקום להודות על מזלה הטוב של המדינה ולהשתבח ביועץ שבקיא הן בהיבטים ביטחוניים והן בהיבטי חקיקה וביצוע מדיניות, ואף כזה שהצליח להביא לפשרה מכובדת בנושא התפילה בכותל המערבי, נשמעות שוב טרוניות חסרות בסיס, מתוך הנחה שמדובר במי שיש עליו כתם כל עוד לא הוכח אחרת. הגדיל לעשות מי שאיים על היועץ שאם לא יפסוק נגד רה"מ, יוטל ספק ביכולתו לתפקד בהמשך הדרך הארוכה שבה רק התחיל לצעוד.
אם הציבור רוצה שבממשלה המשרתת אותו יעבדו פקידים שיש להם ידע רחב והיכרות עם השוק הכלכלי והעולם הביטחוני והמדיני, חייבים לאפשר לאנשים לנצל את ניסיונם בלא להטיל בהם רפש. אם יתברר שניגוד העניינים חריף ומיידי - יש למנוע אותו באופן וברור. אם יתגלה מקרה של העדפה הנובעת מ"עניין" שיש למאן דהוא, יש להגיב בחומרה. מנגד, אין למנוע מינוי אדם המבין בעניין רק על בסיס חשש עמום. חשדנות כזו מזיקה יותר ממועילה, וצריכה לעמוד למתמנה חזקת החפות וההקפדה על אינטרס המדינה שהוא אמור לשרת, יותר מחזקת השחיתות שתטה אותו מדרך הישר.
בג"ץ פעל נכון
טוב עשה בג"ץ שלא התערב בתהליך מינוי היועץ, ונכון שיהלך בדרך זאת גם בהקשר למינוי הממונה על ההגבלים העסקיים, לאחר שכבר השבוע הוגשה לפתחו עתירה ראשונה בעניינה. תכלית הביורוקרטיה המשפטית של הטהרנים מטעם עצמם ראויה לכאורה. אלא שהתוצאה, כמו בוועדות העוסקות באישורי בנייה, הרסנית. מרוב העמקה בפרטים בניסיון לוודא שהכל בסדר, מנצחת הביורוקרטיה את השכל הישר וקצב האישורים מפגר משמעותית אחרי הצרכים.
שינוי גישה, למה שמכונה בהרבה מקרים ללא שום הצדקה "ניגוד עניינים", צריך להשתלב במאמץ של כלל גופי המדינה להקטנת הביורוקרטיה והרגולציה כדי לאפשר למערכת לפעול במהירות וביעילות רבות יותר. בה בעת, כחלק מאותו מהלך, העונשים על שחיתות צריכים להיות הרבה יותר חמורים, כדי שהמעטים לא יסטו מדרך הישר שהרוב הולך בה גם בלי הסכמים על ניגוד עניינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו