אהוד אולמרט, שייכנס מחר לכלא, היה בעבורי מקור עיתונאי וידיד. תשע שנים, במהלך כהונתו כראש עיריית ירושלים, עבדנו יחד על בסיס אינטרס משותף, עיתונאי, אך גם על בסיס השקפת עולם משותפת או משותפת לכאורה: אמונה בהכרח, בזכות ובחובה, להשאיר את ירושלים מאוחדת, למנוע את חלוקתה, לחזק את האחיזה הישראלית בה, להיות מחויבים למורשת ולשרשרת הדורות שירושלים שמרה עליהם.
ככל שהתקדם תהליך אוסלו, כך גבר שיתוף הפעולה בינינו. אני חשבתי שמדובר באסון ערכי ומעשי. כתבתי על כך בחריפות רבה. גם אולמרט חשב כך, או לפחות אמר כך, ותקף בשצף קצף את ההסכם, נגזרותיו ומשמעויותיו. האינתיפאדה השנייה שהיכתה בירושלים וגבתה ממנה מחיר כבד הוציאה מאולמרט את המיטב שבו. תפקודו מול גורמי הביטחון, ובעיקר מול אזרחי העיר, היה למופת, והוא גם גילה רגישות אנושית מול הפצועים והמשפחות השכולות..
שום דבר, כמעט, לא היה יכול לרמז על המהפך הצפוי בעמדותיו. אולמרט דחף את נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, לבנות את שכונת הר חומה, לפרוץ את פתח היציאה ממנהרת החשמונאים, המשכה של מנהרת הכותל; לסלול כבישים שיאחדו את ירושלים ולסגור את האוריינט האוס ושורה של מוסדות פלשתיניים שפעלו בעיר. בט' באב של אחת השנים ההן, צעד אולמרט בראש "נשים בירוק" סביב חומות ירושלים, והכריז כי הגיעה השעה לאפשר תפילת יהודים בהר, צעד שממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו ממנו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כשאהוד ברק הסכים לחלק את ירושלים והר הבית, היה אולמרט הרוח החיה בעצרת "ירושלים - אני נשבע", שנערכה מול חומות העיר העתיקה בנוכחות 300 אלף מפגינים. הוא הצהיר שם אמונים לירושלים השלמה והמאוחדת, בטונציה, במנגינה, בהבעות פנים ובנחרצות, שלא הותירו אפילו סדק של ספק בקרב ההמונים שפיו וליבו שווים. מאוחר יותר אף אירח ברחבת הכותל המערבי את הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, משה לנדאו, שהיה מזועזע מההסכם הישראלי לחלוקת ירושלים, "לנסיגה מציון ומהציונות". אולמרט חיזק את דבריו.
ואז הגיע רגע אחד, שאותו הדחקתי. זה היה בסיום אחת הפגישות שלנו, בלשכתו, בקומה החמישית של בניין מספר 1 בכיכר ספרא. אולמרט ניגש אל הקולב שעליו היה תלוי מעילו, וכאילו מעמדת הפרשן ניתח באוזניי במשך כדקה את המציאות של הפוליטיקה הישראלית. איני חותם על כל מילה ומילה, אבל כזאת היתה רוח דבריו: כדי להגיע למעלה, לזכות בבחירות ולהפוך למפלגת שלטון - אתה חייב להציג חזות ימנית ולאומית. זה הציבור שלנו. אבל כשאתה כבר שם - אתה פוגש במציאות אחרת לחלוטין ומבין שצריך להתנהל אחרת לחלוטין. ככה זה? שאלתי, ואולמרט השיב בכן נחרץ.
בדיעבד, אני יודע היום שזה היה הניסוח האולמרטי המקדים למילים של יענקל'ה רוטבליט שקיבלו משמעות פוליטית: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אלא שאולמרט אמר את הדברים עדיין מ"כאן" ולא מ"שם".
שבועות אחדים לאחר מכן התפטר אולמרט מראשות העיר ירושלים והפך לשר, וליותר שמאל משמאל. כראש ממשלה הציע לחלק את ירושלים והתכחש לכל שבועותיו ונדריו בעבר. בהדרגה נחשפו גם פרשיות, חשדות וצדדים מכוערים נוספים של אולמרט מתחום טוהר המידות.
מחר הוא ייכנס לכלא כעבריין מורשע. אני מאחל לו שיידע לערוך עם עצמו חשבון נפש ושישמור על בריאותו שם, אך איני יכול שלא לשאול את עצמי אם אין קשר בין מעילה באמון הציבור בתחום טוהר המידות לבין מעילה באמון הציבור בתחום טוהר הדעות? בין זלזול בחוק לבין זלזול בציבור הבוחרים? בין מי שבגד במחויבותו לשמור אמונים לחוקי מדינת ישראל והשוחד שנטל סימא את עיניו לבין מי שסימא את עיני הציבור ובגד במחויבות הבסיסית לומר אמת לבוחריו? האם אין קו מקשר בין שיבוש והטיית משפט לבין שיבוש והטעיית ציבור?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו