אלוף מהזן האגדי

יאנוש בן־גל, שהלך אתמול לעולמו, היה אחרון האלופים מזן הגנרל האגדי מקרב בני דורו. לאגדה הלוחמנית הזאת של הילד אשר הגיע בגפו מן השואה וטיפס בפיקוד הצה"לי היה כיסוי בעובדות, החל ממבצע סיני ב־56' ועד שניצב לפתחה של לשכת הרמטכ"ל ב־83', אך לא זכה להתנחל בה ופרש. 

שמו החל ללכת לפניו כאשר משה דיין ציווה ערב יום הכיפורים 73' להעלות את חטיבה 7 לרמת הגולן, ולחימתו היוקרתית - שממנה האציל גם על אביגדור קהלני - הקנתה לו תהילת עולם.

היו לו מאפיינים ייחודיים: הכירו באומץ ליבו ובנחישותו ובדבקותו במשימה. יאנוש ניחן במחשבה מקורית, שעוררה לא אחת תהייה והרמת גבות, אבל במקרים רבים הוכיחה עצמה כאפשרות הטובה במצב סבוך. אחרי שנותיו כאלוף פיקוד הצפון הוזעק מלימודיו בחו"ל, וב־1981 קרא מנחם בגין באסיפת בחירות כי אם פניו של חאפז אסד בדמשק לחימום הגבול הצפוני, "יאנוש ורפול מחכים לך".

ממלחמת לבנון הראשונה יצא עם כישלון בקרב סולטן יעקוב, והוא רדף אחריו עד שהובהר לו מקץ שנה כי לא יתמנה לרמטכ"ל. הוא ייחס זאת לסולטן יעקוב, אבל הסיבה היתה יותר מורכבת. חרף מקוריותו, חשיבתו "מחוץ לקופסה" ואומץ ליבו, לא נתפס שקול ומאוזן דיו לעמוד בראש הפירמידה הצבאית. הכל רצו להאזין לדעתו המקצועית, אך לא להפקיד את ההכרעה העליונה בידיו.

בניגוד לרבים מחבריו, היה חסר "פוזה". לא הטיף מוסר. לא ביקש להתבלט בקביעת ערכים אלא אם עלו בקנה אחד עם אורח חייו. היתה לו גם תקלה אזרחית בחייו. הוא שינה את השקפתו על מלחמת לבנון הראשונה והתאים אותה לעמדת יריבו, שר הביטחון אריאל שרון, ומשהעיד על כך במשפט דיבה שהתנהל נגד העיתונאי עוזי בנזימן, יצא נזוף מבית המשפט. בנזימן זוכה, ויאנוש מעולם לא שש לדבר על הפרשה ההיא. 

ב־30 השנים שלאחר שירותו המפואר נותר בעיני רבים מחייליו וממפקדיו "זקן השבט". הוא נהג לומר כי צה"ל החמיץ רמטכ"ל טוב. אבל חייו הסוערים, הסכנות שליוו אותו והסיפוק שהיה מנת חלקו ברוב 80 שנותיו לא העיבו על האגדה. היא תעטוף עם דגל הלאום את ארונו בדרכו האחרונה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו