אתמול ציינו האיראנים 37 שנים למהפכה האיראנית. הרפובליקה האיסלאמית של איראן חגגה את האירוע כמו תמיד: מצעד צבאי מרשים שבו כיכב טיל העימאד הבליסטי (שניסוי השיגור שלו נערך באוקטובר, למרות האיסור), מיליוני בני אדם צועדים ברחובות, שירי הלל למהפכה ולאביה האייתוללה חומייני, וכמובן קריאות "מוות לאמריקה", "מוות לישראל" - כאילו ב־14 ביולי לא נחתם בווינה איזה הסכם בין איראן למערב.
איראן 1979, איראן 2016, מה נשתנה? לא הרבה. במחשבה שנייה, אמריקה היא זו שהשתנתה. וזה מה שמסביר את ההסכם.
23 שנים חלפו עברו מאז הביקור הראשון שלי באיראן של אחרי המהפכה. הניחוחות האנטי־אמריקניים, אנטי־מערביים ובעיקר אנטי־ציוניים היו מורגשים כמעט בכל מקום. כך גם היה בביקורי הבא בעידן הנשיא חאתמי "הנאור".
משטר האייתוללות הוא משטר מהפכני. מטרתו המוצהרת היא להרחיב את המהפכה. הסכם הגרעין איפשר לאיראנים לזכות בהכרה, להרחיב את השפעתם באזור וגם בשלב זה או אחר להשיג יכולת גרעינית. במילים אחרות, השנה יותר מתמיד היתה להם באמת סיבה לחגוג.
14 ביולי הוא יום המהפכה הצרפתית. בווינה הוסיפו לתאריך עוד אירוע היסטורי: המערב הכיר במהפכה האיסלאמית.
איראן כל כך בטוחה בעצמה וכל כך בטוחה בחוסר המעש של הממשל האמריקני נגדה, שהיא אפילו שיחזרה אתמול במהלך החגיגות את טקס ההשפלה של המלחים האמריקנים בידי משמרות המהפכה. מסוג ההצגות שהורגלנו לראות אצל חמאס וחיזבאללה. היה להם ממי ללמוד.
ב־26 בפברואר איראן הולכת להצביע. אין ספק שמאחורי הקלעים כבר החלה מלחמת עולם בין המחנה הליברלי בהנהגת רוחאני לבין השמרנים בהנהגת חמינאי.
"השמרנים האמיתיים, הרפורמיסטים האמיתיים והמתונים האמיתיים הם כולם מהפכנים - ואנחנו חייבים תמיד לשחזר את שפת המהפכה", אמר אתמול בנאומו בכיכר אזאדי (חירות) חמינאי - סליחה, טעות, רוחאני. זה המתון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו