מנהיגות במובנה הבסיסי ביותר אמורה לשלב שלושה מרכיבים עיקריים: מוסריות, אחריות ודוגמה אישית. שלושה מרכיבים אלו חיוניים מאוד שיהיו אצל אנשים שהחליטו להוביל ולעצב שינוי. מנהיג אמור להיות מודל לחיקוי, לעורר השראה, להוביל את הפלח באוכלוסייה שבחר בו להישגים, להיטיב עם האחר ולקדם אינטרסים של רבים - ולא רק את שלו האישי. למרבה הצער, כל אלה אינם בנמצא עת אנחנו בוחנים את התנהלותם של חלק מחברי הכנסת הערבים מ"הרשימה המשותפת".
שוב ושוב עולה השאלה אצל המצביעים, אלו ששלחו את אותם נציגי ציבור אל הפרלמנט הישראלי - מה אנחנו מקבלים ממנהיגי החברה הערבית בכנסת, זולת העמקת הקרעים במקום לאחותם? בניגוד לציפיות של הבוחר, המציאות מלמדת אותנו שמדובר במנהיגות שעיקר פועלה הוא בקידום פרובוקציות, השלובות בהתלהמות חסרת אחריות ומובילות להעמקת השסעים בין ערבים לבין יהודים במדינת ישראל. זו מנהיגות שעל הנייר עסוקה מאוד בלהפגין לכאורה נוכחות אינטלקטואלית, אך בפועל אין לה סדר יום לטובת החברה הערבית. הצהרותיהם אמנם מגוהצות, מנוסחות היטב, אך הן עמוסות קלישאות מיושנות, משטי מחאה (המכונים "משטי סיוע") מתוקשרים וכמובן העיסוק המתמיד בנושא הפלשתיני.
העיסוק בחברה הפלשתינית הפך למוקד העשייה של נציגי החברה הערבית בכנסת ישראל, אפילו אובססיה יש לומר. הרי הם נבחרו על ידי מאות אלפי ערבים ישראלים כדי לקדם ולשפר את חייהם בישראל (לעניות דעתי, בפועל לפלשתינים יש מנהיגות רחבה מאוד - אפילו רחבה מדי - המורכבת משתי ממשלות).
אז לא. הם לא תורמים דבר וחצי דבר לפתרון. למנהיגות הערבית שלנו אין זמן, ולא חשוב מי יטפל בנושאים היומיים של האנשים הפשוטים, אותם אזרחים שרק רוצים לגמור את החודש ולמצוא מזור לבעיות הכלכליות שלהם בישראל. מי יעסוק בסוגיות האמיתיות שלנו? מי יעסוק בעצם היותנו בני אדם ולא בני ערובה בידי פרובוקציות וליבוי השנאה? אנחנו רוצים לחיות כאזרחים שווים ולקדם דו־קיום בין יהודים וערבים. לחיות בשלום ולא במלחמה מתמדת עם שכנינו היהודים. אז מי יעסוק בזה שאני אדם, חבר, מנהל בית ספר שרוצה בראש ובראשונה להוקיע מלחמה, מדון ושנאה, לגנות רוצחים שפלים ולסלוד מטרור ללא קשר לזהות מבצעיו?
טרור הוא טרור הוא טרור. אין הצדקה לפגיעה בחפים מפשע. פשוט אין. קולי הוא קולם של רוב ערביי ישראל הדוממים. לצערי, קולם נלקח מהם לא פעם ולא פעמיים, וכולנו חוסים תחת התנהלותם האיוולת של מנהיגי הציבור הערבי בכנסת ישראל. לאן חברי הכנסת הללו רוצים להוביל אותנו? איני יודע ובכנות - אני לא חושב שהם בעצמם יודעים. בדבר אחד אני בטוח, הביקור המתוקשר של חברי הכנסת מבל"ד אצל משפחות הרוצחים הפלשתינים הוא מסר חד וברור לילדינו ולנערינו ולכולם, שדרכם היא להעמיק את השבר ולהנציח את הסכסוך המדמם בין ישראל לפלשתינים, וגם להעמיק את הקרעים בתוך החברה הישראלית בין היהודים לערבים.
לבושתי שאתם כך.
הכותב הוא איש ציבור ומנהל בית ספר ממלכתי בכפר טמרה במועצה האזורית גלבוע
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו