הסדרי טיעון והאינטרס הציבורי

השבוע הורשע אהוד אולמרט, על פי הודאתו, בשיבוש הליכי משפט בשני מקרים מתוך ארבעה שלגביהם יש למדינה ראיות. ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון שהמדינה לא היתה זקוקה לו כדי להגיע להרשעה. היו לה כל ההקלטות ששולה זקן הקליטה, אשר חלקן הושמעו בתקשורת.

שיבוש הליכי משפט היא עבירה חמורה בגלל פוטנציאל הנזק המשמעותי, גם אם השיבוש לא צלח. השופט מנחם אלון קבע שזו אחת משתי העילות היחידות למעצר אדם עד תום ההליכים, למרות זכותו הבסיסית לחירות.

במקרה של אולמרט זה חמור בהרבה כי השיבוש אכן הצליח. לא במקרה אחד אלא פעמיים. בפעם הראשונה זקן לא העידה במשפט ראשונטורס, וזו היתה הסיבה שבגללה זוכה אולמרט ולא קיבל מאסר. הפעם השנייה: בערעור בעליון על משפט הולילנד, שבו זקן עדיין העידה לטובת אולמרט, לפני שהיתה עדת מדינה. התוצאה היתה שבית המשפט העליון זיכה את אולמרט מהאישום של חצי מיליון השקלים, בהסתמך על עדותה של זקן, והפחית מהעונש שקבע בית המשפט המחוזי, שהיה 6 שנים, ארבע שנים וחצי ולכן נגזרו על אולמרט רק שנה וחצי, וכן הופחת הקנס ממיליון שקלים ל־200 אלף.

אף שביצוע העבירות הוכח קבל עם ועולם בהקלטות, החליטה הפרקליטות שצריך להגיע להסדר טיעון מקל שלא יפגע בהקלות של שנות מאסר רבות, בשל זיכוי מול הרשעה בראשונטורס ובשל זיכוי בעניין חצי מיליון השקלים בהולילנד, שאותם השיג אולמרט באמצעות עבירת שיבוש הליכי המשפט. כמו כן, הוא לא הועמד לדין על שתי עבירות שיבוש הליכי משפט נוספות שלגביהן יש לכאורה בידי הפרקליטות ראיות מוצקות. זאת בניגוד לאינטרס הציבורי שלעונש על שיבוש הליכי משפט יהיה אפקט הרתעתי, במיוחד על אנשי ציבור.

הסדרי הטיעון הם, כיום, העמוד המרכזי שעליו נשענת מערכת המשפט בישראל. ללא האפשרות להגיע להסדר טיעון היתה המערכת קורסת, כי יש בה מעט מדי כוח אדם למצב שבו כל משפט יתקיים במלואו לפי סדר הדין המתחייב מהחוק. הסדר טיעון חייב לקבל את אישורו של בית המשפט הדן בתיק כדי שייכנס לתוקף. בית המשפט מקבל ברוב גדול של המקרים את הסדר הטיעון, אבל הוא רשאי לחרוג ממנו, לקולא או לחומרא. בית המשפט העליון פסק ב־1998 כי רק במקרים יוצאי דופן יסרב בית המשפט לקבל את הסדר הטיעון. כלומר, למעט במקרים יוצאי דופן, בתי המשפט יקבלו את הסדרי הטיעון, למרות הפגיעה באינטרס הציבורי, כדי לשמור על תפקוד מערכת השפיטה.

הסדר הטיעון התמוה של הפרקליטות עם אהוד אולמרט נופל בדיוק בקטגוריה של מקרה יוצא דופן כזה. אפילו השופט אביטל חן, שאליו הובא הסדר הטיעון לאישור, תמה על הצורך להגיע להסדר עם עונש מופחת כזה בעת שהרשיע את אולמרט השבוע, ברמזו שמבחינה ציבורית זה לא לעניין.

האינטרס הציבורי מחייב שהשופט אביטל חן יפעיל את סמכותו במקרה יוצא הדופן הזה, ויגזור על הנאשם עונש שיתקן במעט את ההקלות שאותן השיג באמצעות ביצוע העבירה - הן באורך תקופת המאסר והן בהפיכתו למאסר מצטבר להרשעות הקודמות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו