התנהגות הח"כים מבל"ד מזכירה את המשל הערבי: "אם תכבד אציל נפש תרכוש ליבו, אך אם תכבד נאלח, יתמרד נגדך". מפגשם עם משפחות המחבלים שחוסלו הותיר רושם ששימוש במתים לצרכים פוליטיים חשוב לבל"ד יותר מאיכות החיים של ערביי ישראל. לקברי המחבלים לא היה מעולם דורש ולפתע הפכו גופות מחבלים שנשלחו להתפוצץ ולהרוג יהודים לאטרקציה פלשתינית. אם למדו הפלשתינים מאיתנו על ערך המתים, ייתכן שילמדו מאיתנו משהו על ערך החיים.
במפגש עמדו הח"כים דקה דומייה והתפללו "אל־פאתחה" לזכר ה"שאהידים" בעוד בני משפחותיהם מוחים נגד "הוצאת המחבלים להורג" בזירה. בכיר פלשתיני גינה את חיסול "הגיבורים" בשטח והרס בתיהם. המשמעות ברורה: מדרשיית הטרור עתירת המזון, הפינוק והחברותא הרצחנית שבכלא נסגרה, הלך טיפול השיניים, הלך הדוקטורט.
אנשי בל"ד יודעים היטב שהליכי הלוויה והקבורה של המחבלים מסלימים את העימות ומביאים לגיוס מרצחים נוספים. כחבריהם ברש"פ, תומכים זחאלקה וחבריו בגלוי ב"אינתיפאדה עממית" ומשאירים לכל טרוריסט את הבחירה: אבן, בקת"ב, סכין, דריסה, מטען או מקלע. אסטרטגים מצהירים והשטח מבצע. פעילותם הפרובוקטיבית של מרבית נבחרי "הרשימה המשותפת" מעוררת את השאלה האם ערביי ישראל תומכים בכך? רבים טוענים שבחרו ב"רשימה המשותפת" אך הם מתנגדים לחתרנותם. הכל מבינים שחתרנות האינתיפאדה של הח"כים הערבים יוצרת ספקות לגבי טוהר כוונות הפלשתינים להגיע לשלום עם הפלשתינים בשטחים ואמיתות השאיפה להסדיר שוויון ודו־קיום מבית. מדוע אלה המבינים את המשמעות ההרסנית של חתרנות מזיקה זו אינם מוחים?
ארגוני הטרור הפלשתיניים הניעו את האג'נדה המדינית והאופרטיבית שלהם לפי המדינות המממנות: סוריה, עיראק, איראן או מדינות המפרץ. היגיון דומה מניע את חתרנותם של ארגוני השמאל הרדיקליים הפועלים בארץ ובעולם נגד ממשלת ישראל הנבחרת ואזרחיה כסוכני השפעה הפועלים מתוקף האג'נדה של המדינות המממנות אותם. גם החתרנות המיליטנטית של רוב הח"כים הערבים נגד ישראל מעוררת שאלה נוקבת: מי הם אדוניהם האמיתיים? אולי הם ממומנים ומוכוונים על ידי איראן או קטאר, זו המממנת את חמאס ומארחת את פטרונם, הח"כ הבוגד עזמי בשארה? הייתכן שהם מונחים על ידי הרש"פ שאליה הם מכתתים רגליהם או שמא הם משמשים כחפרפרות במנהרות חמאס או דאעש הנמתחות עד לכנסת ישראל?
אנשי "הרשימה המשותפת" עושים שימוש ציני בדמוקרטיה הישראלית כדי לנסות להרסה. צרה עינם בישראל היהודית כמדינה פורחת ובטוחה, שעה שאחיהם הערבים במזה"ת רוצחים איש את רעהו, אונסים ורוצחים נוצרים ו"כופרים" ושורפים כנסיות ומסגדים. נראה כי הם מאסו באפשרות לחיות כאן כאזרחים שווי זכויות והם מתאמצים לייבא, אולי על חשבון קטאר, את ה"אינתיפאדה העממית" לישראל.
חנין זועבי וחבריה מתעלמים מהאסון שהם מחוללים לערביי ישראל. הם מתלהמים ומשלהבים עצמם בשירות אדונים נעלמים, כפטרונם בשארה יברחו ביום פקודה, ממש כמו מנהיגי הפלשתינים לפני 1948. בינתיים מובל הרוב הערבי הדומם. בעודם קוראים לעצמם "ילידים פלשתינים" ומכנים את ישראל מדינת "אפרטהייד גזענית" הם מסרבים,
בצביעותם, להצעה להיפרד ולהסתפח על אדמותיהם ובתיהם למדינת "פלשתין" ולהשתחרר מ"הכיבוש".
ח"כ גטאס הנוצרי, קרובו של בשארה, מבצע פרובוקציות באל־אקצא בידעו את הצפוי לנוצרים אם משנתו תמומש. הסבריהם הנפתלים של הח"כים הערבים הם זלזול באינטליגנציה של הישראלים המאבדים אמון במשאלות השלום והשוויון הפלשתיניות. ואכן, עוד בטרם יבש דם הנרצחים יצאו גטאס וחבורתו בהולים מהמפגש ובאו לכנסת בדרישה לשחרר גופות מחבלים ולתדלק את האלימות, משל למי שעשה צרכיו בפתח בית ובקש מדייריו נייר טואלט. היהודים שקיוו שערביי ישראל ישמשו "גשר לשלום" צופים בנבחריהם הקושרים עתה "קשר נגד השלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו