הצהרת השותפות המשולשת שנחתמה בשבוע שעבר בניקוסיה בין ישראל, יוון וקפריסין היא חיזוק משמעותי נוסף לעוצמתה וליוקרתה הבינלאומית של ישראל. ברית זו מזכירה במיוחד את "ברית הפריפריה" שיזם בסוף שנות ה־50 ראש הממשלה דוד בן־גוריון: ישראל מצאה עצמה ללא כל בעלת ברית אסטרטגית והישענות של מעצמה, זאת בשל הקמת הרפובליקה החמישית בצרפת ועלייתו לשלטון של שארל דה גול, שתמך בנסיגת צבא צרפת מאלג'יריה. היחסים עם ארה"ב, מצד שני, עדיין לא הבשילו לכדי יחסים קרובים.
כך, כאשר ברקע הגיע לשיאו החרם הערבי, גלי האהדה לפאן־ערביות התגברו והצבא המצרי התאושש לאחר מבצע סיני, החליט בן־גוריון ליצור ברית אזורית שתתבסס על אינטרסים משותפים ופנה אל שכנותיה הלא־ערביות של ישראל, במטרה להקים חזית משותפת. "ברית הפריפריה" התבססה, אפוא, על טורקיה, איראן ואתיופיה, והיוותה ניגוד והרתעה למדינות ערב. כאז כן היום, תחילתה של הברית המולטי לטרלית - לצד התחממות ביחסים בין ישראל לבין מדינות נוספות במרחב אגן הים התיכון, דוגמת בולגריה, רומניה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה וקרואטיה - נעוצה ביחסים הקרים עם טורקיה. עם זאת, אין בהסכם המשולש כדי להתריס בפני הטורקים, ובירושלים דאגו לציין בהצהרה שנחתמה כי "השותפות בינינו איננה בלעדית באופייה או בטבעה, ונהיה מוכנים לקבל בברכה כל גורם בעל יעדים דומים". אולם, מעבר לעיקוף הטורקי, לברית המשולשת יש יתרונות ברורים מאליהם. לצד ההיפתחות לשווקים חדשים ועצומים באסיה ובדרום אמריקה והידוק היחסים המדיניים עם מעצמות ענק מתעוררות כגון סין והודו, לא שוכחת ישראל לטפח את יחסיה המדיניים עם שכנותיה במרחב הים התיכון בכלל והים האגאי בפרט.
אין זה מובן מאליו כלל כי יוון - לאחר עליית המפלגה הקומוניסטית הפרו־ערבית לשלטון, בראשות ציפראס - תקיים קשרים כה הדוקים עם ישראל ותשתף עימה פעולה במגוון תחומים. מבחינה זו, שימור הקשר הישראלי עם יוון הוא חשוב ובעל משמעות רבה. ייתכן בהחלט כי מצבה הכלכלי הרעוע של יוון הוא הגורם לכך שהקשר בין המדינות לא נפגם, אולם יחסים בין מדינות תמיד הושתתו על אינטרסים משותפים ולא על חיבה ידידותית, וזה אך טבעי. שגשוגה הבינלאומי של ישראל, וחיזוריה על ידי מדינות שונות - שבעבר היו עוינות אותה, או שגילו כלפיה יחסים פושרים - הם תוצאה של האיכויות שישראל מציעה לעולם, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה, הסייבר, החקלאות והניסיון הביטחוני העשיר. לאחרונה, בעקבות אישור מתווה הגז, ניתן תמריץ נוסף למדינות האזור להתקרב לישראל, במטרה לשתף פעולה בתחומי האנרגיה.
חיזוק נוסף למדיניות החוץ הישראלית נעוץ בחוסר הביטחון הקיים בשנים האחרונות, במזרח התיכון בפרט ובמקומות שונים בעולם בכלל, בכל האמור להתחזקות האיסלאם הקיצוני, בעיקר בדמות "המדינה האיסלאמית", ולאיומים שיש בו על אזרחי העולם כולו. מול הטרור, הרציחות, האונס ומיליוני הפליטים שעוברים ממקום למקום, ישראל נראית בעולם - ובצדק - כאי של יציבות ושל צמיחה וכמודל לחיקוי עבור מדינות רבות שמתקשות עתה להתמודד עם איומים אלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו