נתחיל דווקא מהצד המפסיד. אף על פי שאנדי מארי שוב הפסיד לנובאק ג'וקוביץ', יהיה קשה לקרוא לבריטי לוזר. בן אדם שעשה כזאת קפיצה בקריירה, שמגיע לגמר אחרי גמר, שמתייצב במקום השני בעולם, הוא הכל חוץ מלוזר. הבעיה היא שלגרנד סלאם הבא מארי כבר יגיע כאבא, מה שאומר שהירידה בכושר כבר בדרך (תשאלו את פדרר. עזבו, תשאלו את עצמכם אם אתם הורים לילדים) ויהיה לו קשה לרדוף אחרי הטניס המושלם של הסרבי.
ג'וקוביץ' הציג באוסטרליה טניס קרוב לשלמות. לעיתים זה היה פשוט משעמם, כמו הגמר היום. המשחק הבאמת טוב היה כמובן בחצי הגמר נגד פדרר - מפגש בין שני טניסאים שמדביקים אותך למסך כשהם נפגשים. אולי זה הטניס המכשף של השוויצרי ואולי זו היכולת של המדורג מספר 1 בעולם להתאים את עצמו לכל יריב.
נכון לעכשיו, אומרים הפרשנים, ג'וקוביץ' מבלי שאיש לא ישים לב יעקוף את פדרר ונדאל וישבור את השיאים שהם לא הצליחו לשבור. קל להאמין בזה, אבל מארי, פדרר ונדאל לא אמרו את המילה האחרונה וצריך גם לזכור שצבירת התארים של נולה החלה בגיל מאוחר יחסית. עם זאת, זה לא שיש איזה שחקן צעיר ברקע שעומד לפרוץ, ג'וקוביץ' לא מפסיד כבר שנה בשום טורניר ומבחינה גופנית הוא שמור ולא נוטה לפציעות. בקרב עכברי הטניס קיימת תחושה שאנחנו עדים לשחקן הטניס הטוב ביותר בכל הזמנים. עד סוף 2016 אפשר להאמין שנקבל את התשובה לשאלה הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו