שגריר ארה"ב, דן שפירו, מאמין ב"שטחים תמורת שלום" ולוחץ לנסיגה לקווי 67' שהם רצועת חוף של 25-9 ק"מ הנשלטת ע"י רכסי יו"ש. בניגוד לרוב הציבור והקונגרס בארה"ב, השגריר מתעלם ממרכזיות יו"ש בהיסטוריה היהודית, ומנסה להקריב מציאות בת 1,400 שנים במזרח תיכון אלים, בוגדני ומונחה הסתה על מזבח הרהורי לב וושינגטוניים.
לו ישראל היתה נכנעת ללחץ נשיאי ארה"ב ונסוגה מהגולן, היה הטרור האיסלאמי משתלט על הרמה ודן את יישובי הצפון (לפחות) לשיגרה הטראומטית של יישובי גבול עזה. יציבותם של הסכמים מזרח־תיכוניים זהה ליציבות משטרים ערביים ומדיניותם שהם ההפכפכים והתזזיתיים בעולם, כפי שמפגין הצונאמי הערבי מצפון־מערב אפריקה עד המפרץ הפרסי.
חסידי "שטחים תמורת שלום" סבורים שנסיגה מיו"ש תשכנע את הערבים להעניק ל"כופר" היהודי את אשר ה"מאמינים" המוסלמים אינם מעניקים איש לרעהו מאז הולדת האיסלאם: דו־קיום בשלום ועמידה בהסכמים. הם לוחצים לקבל הסכם המחייב ויתור על שטח קריטי למען שלום, אך לא מחייב החזרת השטח אם השלום מופר, כצפוי באזורנו. אסכולת "שטחים תמורת שלום" תורמת לביטחון אם השלום נשמר, אך פוגעת בביטחון אם השלום מופר, כמקובל בשכונתנו. ויתור על שטחים עקב הסכמי אוסלו ועקירת יישובי רצועת עזה החריפו את הטרור בהיקף דרמטי. "שטחים תמורת שלום" תייבא את הצונאמי הערבי לרכסי יו"ש השולטים על בקעת הירדן ו־80% מתושבי ותשתיות ישראל, כולל ירושלים, נתב"ג, כביש 6 ות"א.
רוחבם של קווי 67' זהה לאורך מסלול ההמראה בדאלאס ופחות מהמרחק בין מרכז לונדון לנמל התעופה שם.
פגיעותה של ישראל באזור האלים והבלתי צפוי בעולם, מאפשרת מרווח שגיאה זעיר ומחייבת סף ביטחון גבוה. הרמטכ"ל האמריקני ב־1967, הגנרל ווילר, אמר לנשיא ג'ונסון: "צורכי הביטחון המינימליים של ישראל מחייבים שליטה ברכסי יו"ש, הגולן ועזה". 100 גנרלים ואדמירלים אמריקנים פירסמו עצומה המזהירה את ישראל מנסיגה מיו"ש "הבלתי ניתן לפירוז יעיל". האדמירל האמריקני באד נאנס כתב: "הרכס המזרחי ביו"ש הוא ממכשולי השריון היעילים בעולם... הרכס המערבי מהווה זירה חלומית לפלישה לישראל... שליטה ביו"ש מעניקה לישראל 50 שעות, קריטיות לקיומה, לגיוס המילואים מול מתקפת פתע..."
בניגוד לתובנה המקובלת, שטח זה קריטי גם (ואף יותר) בעידן הטילים המתוחכמים, כפי שטוען "מכון לוחמת הקרקע של צבא ארה"ב": "כוחות הקרקע הם לב ההרתעה... הפצצות אוויר מדויקות וחיוניות אך אינן משלימות את המלאכה..." טילים מתוחכמים היום מתיישנים מחר, ואפשר גם לשבשם. אבל רכסים שולטים היום שולטים גם מחר.
בניגוד לסיני הגובל בנגב הדומה לו טופוגרפית, דל־אוכלוסין ומארח חלק נכבד מצה"ל, רכסי יו"ש שולטים על מרכז המדינה, המאוכלס והפגיע ביותר. הפרת פירוז בסיני (22,000 קמ"ר) מעניקה לישראל 50 שעות התרעה, אך ביו"ש (2,200 קמ"ר) רק 10 שעות. ויתור על סיני היה סיכון מחושב; ויתור על רכסי יו"ש יהיה הימור אובדני.
"שטחים תמורת שלום" ביו"ש תקעקע את כוח ההרתעה של ישראל, שהוא תעודת ביטוח החיים בשכונה האלימה בעולם, חסרת הסובלנות ל"כופר", ובמיוחד אם אינו עומד בלחצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו