ב"ש קבוצה מחוברת ושמחה

1. המשחק בב"ש סיפק יופי של כדורגל. ההצגה הטובה ביותר בדרום חזרה לאיצטדיון טרנר ושוב נתנה לקהל הנהדר הופעה משכנעת. הקבוצה של ברק בכר בכושר נהדר. 

ב"ש שלטה בדשא, שיחקה מהר ובצורה תכליתית וזכתה בניצחון מוצדק. המשחק שלה מגוון. כשצריך היא יודעת לשחק בסבלנות עם שליטה בקצב והנעת כדור טובה, ומצד שני גם לצאת להתקפות מהירות שקשה מאוד להתמודד מולן בזכות האיכות הגדולה שיש לה בחלק הקדמי. 

התקפות המעבר שלה היו נהדרות. ב"ש יודעת לייצר את היתרון המספרי באגפים הרבה בזכות ההצטרפות הטובה של בן ביטון ואופיר דוידזאדה מקו ההגנה, שמספקים לקבוצה תוספת כוח רצינית.

ניכר שבכר נותן דגש למצבים הנייחים. בהתקפה זה עבד, אבל בהגנה קצת פחות. השער השני היה דוגמה טובה עם קרן קצרה למליקסון, שהחליק את הכדור לטוני נוואקמה שהגיע לפינה הרחוקה וכבש. מצד שני, העמידה של ב"ש במצבים הנייחים בהגנה לא נכונה - זה עלה לה בשער של דושאן מאטוביץ'.

חומר השחקנים בב"ש מאפשר לבכר מרחב תמרון בשיטת המשחק, וזה יתרון גדול. ב"ש קבוצה מחוברת ושמחה, שחקניה מפרגנים אחד לשני והיא במסלול הנכון. 

שתי נקודות נותנות לה כרגע עדיפות על מכבי ת"א: משחק הגנה עדיף ומספר השחקנים שמהווים איום על השער. מכבי בנויה על היכולת של ערן זהבי, לב"ש יש בהרכב לפחות חמישה שחקנים שמסוגלים להבקיע.

2. בית"ר קרובה לצמרת אך רחוקה מהרמה של שתי המובילות, ואין לה מספיק איכות כדי להתמודד מול ב"ש. מי שבלט שוב היה דוד קלטינס, שנמצא בדרך הבטוחה לתואר תגלית העונה. הקשר הצעיר היה נקודת האור בשורות האורחים.

שכטר בהופעת הבכורה השתדל מאוד, אבל חוסר התיאום עם חבריו החדשים ניכר היטב. בהרבה מקרים הוא יצא קדימה במטרה ללחוץ את הגנת ב"ש בלי תמיכה מחבריו, וגם בניסיונות ההתקפה ראינו מרחקים גדולים בינו לבין עומר אצילי ולידור כהן, דבר שהוציא את העוקץ מהתקפה של בית"ר. 

שכטר לא חלוץ מרכזי קלאסי שיכול להחזיק לבד את מרכז ההתקפה. ללא גבאי ורוקביצה לא היו לדראפיץ' כלים כדי לשפר את המצב. לקראת הסיום ב"ש איפשרה לבית"ר לחזור ולשפר את מצב הרוח, אבל לא יותר מזה. המאבק של בית"ר הוא על המקום השלישי. עם חומר השחקנים הנוכחי זה המקסימום מבחינתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו