מה פיספסנו בגלל השכמתו ומעצרו של רוצחה של דפנה מאיר? • איך קשורה חזרתו של אריה דרעי למשרד הפנים לסוס? • ומה השורשים של דרקולה?
"גזל שינה" הוא מושג הלכתי. מדובר בעבירה שהיו בין חכמינו שהתייחסו אליה בחומרה. בקצרה, אסור להפריע לשנתו של אדם שלא לצורך חיוני, עד כדי כך שכאשר חז"ל רצו להביא דוגמה למופת לכיבוד הורים, הם שלחו את תלמידיהם ללמוד מתושב אשקלון, לא־יהודי, ששמו היה דמה בן־נתינא, אשר סירב להצעה להרוויח הון עתק, כיוון שלשם כך היה עליו להעיר את אביו.
סיפורים על אותו בן־נתינא מופיעים בכמה מקומות בתלמוד הבבלי, כך שהם בוודאי מוכרים לחברי ארגון השמאל "רבנים למען זכויות אדם". לכן, מפתיע הדבר שלאחר שהרוצח של דפנה מאיר נשלף ממיטתו באמצע שנתו, איש מהם עדיין לא מחה על גזל שנתו של מי שרק רצה לשחוט אישה יהודייה, ביטוי מובהק של הנרטיב הפלשתיני - אין ספק, שוב ההתבהמות הישראלית לא מאפשרת לנו להכיר בנרטיב של האחר.
ועוד עניין בהקשר זה. ההשכמה שעשו לרוצח התמים היתה מיותרת, בעיקר משום שבגללה הפסדנו הישג ספרותי יוצא דופן. אילו במקום לשלוף את הרוצח של דפנה מאיר ממיטתו, היו משאירים אותו תחת השמיכה, קושרים אותו למיטה ומפוצצים עליו את הבית, היינו יכולים להרוויח מאמר נפלא ב"הארץ". הוא היה כולל כמה פעמים את המילים "הוצאה להורג", "הדתה" ו"הקצנה", בתוספת קצת "התבהמות", וכמובן גם איזה "והכל תוצאה של החוזה שהוציאה אילנה דיין על ראשו של פעיל השמאל בעזרת השטאזי של הימין".
היה זה מאמר שהיה מגלה שהעשבים השוטים נהפכו למיינסטרים, ומסביר ש"הרצחנות היהודית מסכנת את כל הציביליזציה המערבית, והכל כדי להביא לאורגזמה משיחית כמה נערי גבעות ותושבי מאחזים לא חוקיים שחולמים על מלכות ישראל". מובן שלא היה אפשר לדלג על "ביבי עמד על המרפסת", ולא על "בשתול ההוא כבר טיפלו". זה היה יכול להיות מאמר שגם מתאבל על מה שהיינו פעם, לפני 67', כשהיינו יפים והעולם אהב אותנו, ואיך קרה שנהיינו דומים לנאצים.
לצד המאמר הזה היה מופיע גם מאמר שבו גדעון הס או עמירה לוי - לך תבדיל ביניהם - היו מבכים את היחס האכזרי לרוצחים שרק רצו לשחוט יהודים, ואת אובדן הסובלנות והרב־תרבותיות שאמורות לגרום לנו לקבל גם את נרטיב השחיטה של יהודים, ואולי אפילו היינו זוכים להרוויח עוד פואטיקה לירית, או ליריקה פואטית, נחליט בהמשך, מהגב' מרגוט וולסטרום, שרת החוץ של שבדיה.
את כל המופת הספרותי הזה הפסדנו רק כי חיילים, שהכיבוש גרם להם להיות אטומים ליצירות אמנות, שלפו ממיטתו את הרוצח ולא החריבו עליו את הבית. ממש אכזריות מצידם.
חוזר למקום הפשע
התעקשותו של אריה דרעי, עבריין מורשע, לחזור למקום הפשע שלו, משרד הפנים, מזכירה סיפור יהודי עתיק שמובא בכרך השני של כתבי ר' אלתר דרויאנוב. וזה הסיפור:
איכר בא לעיר, נכנס לפונדק לשתות כוס יי"ש והניח את עגלתו וסוסו ברחבה שלפני הפונדק. אותה שעה עברו שם שני גנבים. נסתכל אחד מהם בסוסו של האיכר ואמר לחברו: '"סוס יפה, וראוי הוא שתהא ידנו בו".
אמר לו חברו: "האיכר ידלוק אחרינו וישיגנו".
הגיב הראשון ואמר: "יש לי עצה לכך. בוא וארתום אותך במקומו של הסוס, וכשיצא האיכר מן הפונדק ייבהל ויטפל בך, ולא ירדוף אחריי".
וכך היה. כשיצא האיכר מן הפונדק ומצא אדם רתום לעגלתו והסוס איננו, נבהל מאוד ושאל: "מה לך פה, וסוסי היכן?"
ענה לו: "אני סוסך... לפני כמה שנים נכשלתי בעבירה חמורה, ולכפרת עוון נגזר עלי שאהיה סוס ואעבוד עבודות סוס. עכשיו, ברגע זה, נסתיימה הגזירה ושבתי להיות אדם כבתחילה".
נצטער האיכר שהשתמש הרבה שנים באדם שנעשה סוס, ביקש מאיתו סליחה על המכות שהכהו כל אותן השנים, התירו ושלח אותו לחופשי.
למחרת חזר ובא האיכר לעיר והלך ליריד של הסוסים לקנות סוס חדש. ראה סוס עומד למכירה בפינה ומייד הכירו: סוסו שלו הוא זה. ניגש אליו, הניח לו יד על צווארו ואמר לו: "אוי לך, שוטה, כבר נענשת פעם אחת ונעשית סוס, כיצד לא נזהרת ונכשלת במהירות שוב בעבירה?"
את מי אתם מסמנים?
ההחלטות באירופה על סימון מוצרים לא יכולות לא להזכיר סיפור היסטורי מספרי דברי הימים של ממלכת טרנסילבניה, מימי דרקולה.
בימי הביניים היה נהוג באירופה לחייב את היהודים לחבוש כובע מיוחד, מחודד, עם שוליים. לצורך החתימה על הצו שיחייב את כל היהודים בממלכה לחבוש כובע זה נאספו ראשי בית המלוכה כולל הקרדינל הגדול. ישבו כולם, כולל המלך, והמתינו ליועץ הראשי של דרקולה, "הפרופסור", שהגיע באיחור ובידו שלושה כובעי־יהודים.
התפלא דרקולה ואמר: "מה עושים הכובעים הללו בידיך?"
ענה "הפרופסור": "הוד מעלתך, כובע אחד הבאתי בשבילי. בדקתי את אילן היוחסין שלי ומצאתי, לצערי, שאבות אבותיי היו יהודים".
"והכובע השני?" שאל דרקולה.
ענה "הפרופסור": "את הכובע השני הבאתי בשביל כבוד הקרדינל הגדול. בדקתי גם את אילן היוחסין שלו, ונראה לי שגם הוא יזדקק לכובע יהודי".
"והכובע השלישי?" שאל דרקולה.
ענה "הפרופסור": "ובכן, באותה הזדמנות בדקתי גם את המוצא של הוד מלכותך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו