קריסתה של רשת הקמעונאות "מגה" העלתה לסדר היום הציבורי והתקשורתי את עתידם של אלפי עובדי החברה העומדים בפני אפשרות של פיטורים. אל העגלה הזו מיהרו לקפוץ גורמי שמאל, הנהנים מתדמית של "חברתיים", תוך העלאות דרישות פטרנליסטיות נגד בעלי הרשת ואף נגד הספקים, וזאת חרף העובדה שבעלי הרשת אינם מצליחים להחיות מחדש את "מגה" גם לאחר תכנית ההבראה שיושמה כבר לפני חודשים, ולמרות העובדה שהספקים טובעים בחובות שהרשת חייבת להם.
בחינה של האשמות ודרישות אלו, חושפת את הצביעות הרבתי של גורמים מסוימים בשמאל, אשר נחפזים לקחת בעלות על מאבקים שיש בהם הילה של "צדק חברתי". כך למשל, ניתן היה למצוא בהפגנת העובדים את יו"ר מפלגת "מרצ", זהבה גלאון, וחבר הכנסת מטעם המפלגה, אילן גילאון, שהניפו כרזה לפיה: "כשהצרכנים משלמים בזול, העובדים משלמים ביוקר". ואולם, טענות אלו מתנגשת אל מול המציאות. שכן, הצרכנים לא שילמו ״בזול״ - הרי רשת ״מגה״ הייתה אחת מרשתות הקמעונאות היקרות בארץ, אם לא היקרה ביותר, והדבר מסביר את התרחקות הצרכן הישראלי מהרשת - וכי העובדים לא ״שילמו ביוקר״, אלא דווקא ההיפך: עובדי הרשת הרוויחו 50 אחוזים בממוצע יותר מהשכר הנהוג אצל המתחרים.
טענה דומה מפי הסוציאליסטים ניתן לשמוע, שוב ושוב, גם בכל הקשור להתנהלות רמי לוי והמחירים הנמוכים שהוא מציע לצרכן, על חשבון העובדים. מכך נובע, אפוא, כי השמאל "החברתי" – אותם אלו שהוציאו עשרות אלפים לכיכרות בדרישה להקלה על האזרח הקטן - מעדיף שאזרחי ישראל ישלמו יותר בכיסם, ולו רק שקבוצה קטנה של אנשים - במקרה זה קבוצת עובדים - ירוויחו יותר. אלא שב״מגה״ ראה כל בר-דעת, כי העסק קרס, בין היתר, בשל ניהול כושל ומופקר - אותו ניהול קלוקל שהשמאל דורש כעת מרמי לוי ליישם.
זו גם הסיבה לפיה גורמים בשמאל מתנגדים לפתיחת השוק לייבוא ותחרות בינלאומית, שכן, לטענתם, היצרנים המקומיים ייפגעו ויאבדו חלק מפרנסתם (שנהנית היום מהגנה מלאכותית של מכסים ומסים גבוהים). שהישראלים ישלמו ביוקר. לא יקרה כלום. כל זה, כמובן, ממש לא מפריע לאותו שמאל ״חברתי״ לצאת שוב ושוב להפגנות, לצעוק בדבר יוקר המחיה ובסוף עוד להאשים את ממשלת הימין.
שתיקה אל מול הקיבוצים
אך מעל הכל, הצביעות הגדולה ביותר בכל הקשור לטענות של "החברתיים" בפרשת "מגה", הייתה בדממת האלחוט שהקפידו להציג אלו, אל מול חלק מבעלי הרשת. הסיבה לכך היא שבעלת המניות הגדולה ברשת "מגה", היא לא אחרת מ"ארגון הקניות של הקיבוצים", או במילים אחרות - הקיבוצים, המחזיקים ב-47 אחוזים ממניות החברה האם של "מגה". וכך, בעוד הקיבוצים זוכים לשרשרת חסינות מגורמי שמאל, האש מופנית בעיקר נגד שני בעלי החברה האחרים.
הסיבה לכך שגורמי שמאל מעלימים עין מהקיבוצים, היא ברורה - מדובר בשותף טבעי ובאלקטורט המובהק ביותר של השמאל בבחירות, ומי שידוע כגוף הדומיננטי והקובע ביותר את פני המפלגות השונות, ובעיקר מפלגת "העבודה". במצב עניינים זה, נעלמים מיטב "הלוחמים החברתיים" הקולניים, דוגמת שלי יחימוביץ', ומעדיפים להפנות את האש לגורמים אחרים.
ייתכן וכוונותיהם של גורמי שמאל אלו הן אכן כוונות כנות וטובות, אך ברי לכל כי בבסיסן עומדת תפישה אנטי-חברתית, ולא חברתית, שפועלת בדיוק הפוך ממטרתם – במקום לעזור לכלל אזרחי ישראל ולהקל על יוקר המחיה, פעולתם של גורמי שמאל מביאה למצב בו יוקר המחיה נשמר ומאותרג.
הכותב הנו חבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו