הילארי מותקפת מימין ומשמאל

ברני סנדרס אינו עתיד להיות מושבע לנשיאה ה־45 של ארה"ב ב־20 בינואר 2017. קשה אף להניח שיצליח לזכות בכרטיס המינוי הנכסף למועמד המפלגה הדמוקרטית במירוץ לבית הלבן. 

ועם זאת נראה היום, ערב תחילתם של הפריימריז במדינת איווה, שדרכה של הילארי קלינטון אל המשרד הסגלגל לא תהיה סוגה בשושנים. לא זו בלבד שדונלד טראמפ, יריבה הרפובליקני העיקרי בשלב זה, הצליח לשחוק לחלוטין את יתרונה במישור הארצי, אלא שלפתע נסק לרקיע הפוליטי גם מעמדו של מי שנחשב עד לא מכבר לא יותר מאשר קוריוז משעשע, הסנאטור היהודי הקשיש ממדינת ורמונט, ברני סנדרס.  

מי העלה בדעתו עד לפני שבועות מעטים שפוליטיקאי אמריקני שהגדיר את עמדותיו בעבר הלא רחוק כ"סוציאליסטיות" (היום הוא מעדיף להגדירן "סוציאל־דמוקרטיות"), ושדיבר בגלוי על חלוקתו מחדש של העושר הלאומי, יהווה אתגר ממשי עבור נסיכת הממסד הדמוקרטי ויקירת קבוצות האינטרס והשדולות עתירות הממון שבמפלגה? נסיקתו של סנדרס מנפצת את אחת המוסכמות המושרשות ביותר בתרבות הפוליטית האמריקנית - אקסיומה שלפיה כל פוליטיקאי המצטייר כחורג בעמדותיו מן הקונצנזוס בשאלות כלכלה וחברה, והמעז להשמיע דעות אפיקורסיות והרהורי כפירה בכל הקשור לאיכויותיו הטבועות של הסדר הקפיטליסטי הקיים, גורלו נחרץ לתבוסה אלקטורלית מוחצת. 

הרושם הנוכחי הוא שבקרב מצביעי הפריימריז הדמוקרטיים באיווה ובניו המפשייר, תיוגו של סנדרס כסוציאל־דמוקרט אינו מעורר נוגדנים או חשדנות עמוקה. נהפוך הוא, בעוד שקלינטון עתירת האמצעים והקשרים עם האליטה העסקית נתפסת - בעיקר במדינות העימות הראשונות - כביטוי גבישי ומזוקק של הסיאוב שפשה באצולת הממון האמריקנית ולא כלוחמת למען השקופים בחברה, עולה ופורח בסקרים סנדרס כהיפוך מוחלט לאצילה לבית קלינטון.   

חרף גילו המתקדם (74) הפך סנדרס ליקירו של הדור הצעיר. זאת לא רק בשל תמיכתו בסבסוד מדינתי מלא של שכר הלימוד במכללות, אלא בשל היותו עממי, צנוע באורחות חייו ומרוחק שנות אור מסגנון התנהלותה המניפולטיבי והאופורטוניסטי של מזכירת המדינה לשעבר. 

כך נקלעה קלינטון אל תוך צבת - מצד אחד היא מהווה חלק בלתי נפרד ממתקפתו של דונלד טראמפ על "הממסד" ועל הבועה הפוליטית הממוקמת בוושינגטון, ומצד אחר היא נאלצת להתגונן מפני האיום המופנה כלפיה מן האגף השמאלי של הדמוקרטים, שלפחות באופן חלקי נשען על מסכת דומה של טיעונים.  

לפנינו אחד מן הפרדוקסים המרתקים בפוליטיקה האמריקנית העכשווית: נציגו המובהק של מי שמימש את חלום ההתעשרות האמריקני - הלוא הוא דונלד טראמפ - מצליח למצוא שפה משותפת עם סנדרס, מועמד הקורא תיגר על מערכת המאפשרת את התעשרותם המופלגת של יחידים כטראמפ. שניהם מסתערים על קלינטון, ובעיני שניהם היא מהווה, אפוא, עדות מובהקת לשמרנותה, אטימותה והתנתקותה של וושינגטון מעולם הערכים של "אמריקה האמיתית".  

חרף סימני החולשה והמצוקה שאליה נקלעה, מוקדם עדיין לסתום את הגולל על סיכוייה של קלינטון לזכות בכרטיס המינוי הדמוקרטי המיוחל. משאביה הכספיים והארגוניים הם בלתי נדלים, והמשך המירוץ במדינות הדרום עשוי להעניק לה תנופה מחודשת גם אם תמעד בראשיתו. 

עם זאת, תהא זו טעות חמורה מבחינת קלינטון להתעלם מהחזית שנוצרה נגדה - מימין ומשמאל. החזית הזו מצביעה על כך שאמריקה צמאה ומייחלת לתמורה, ושבכפריה ועיירותיה, הרחק מנהר הפוטומק, קיימים מרבצים שלמים של חוסר אמון והסתייגות כלפי כל דמות הנתפסת כנציגה נאמנה של הממסד הוושינגטוני.     

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו