אין שום דבר משמח בקריסה של עסק. אלפי עובדים שואלים את עצמם מה יקרה עם מקום העבודה שלהם. אבל יש נחמה מסוימת בכך שבחסות ביהמ"ש יהיה אפשר לשקם את הרשת, גם אם בתהליך יקר.
ברור שרשת מגה לא תחזור למה שהיתה בעבר, אבל יש סיכוי שבעתיד הנראה לעין יהיה אפשר להעמיד אותה לרכישה לגורם עסקי חדש. אם גוף כמו אי.די.בי, שעבר שורה של הפסדים עצומים, הצליח לעבור לבעלים חדשים שהזרימו כסף ונותר בחיים; אם חברה כמו אפריקה ישראל עברה הסדר חובות וממשיכה להתקיים - צריך להגיד לעובדי הרשת שגם אם הדברים לא יחזרו למה שהיו פעם, התהליך הסדור כן נותן תקווה מסוימת.
סיפורה של רשת מגה הוא צבר של כישלונות ניהוליים קשים מצד הנהלות העבר, אבל גם התנהלות של ועד עובדים שלא ידע שובע. העובדים, שנהנו בשנים הטובות מהסכמים מועדפים, משלמים היום מחיר כבד מאוד. בשנה החולפת כבר ויתרו על תנאים ועל הטבות כדי לאפשר לרשת לשרוד, אבל לא היה בזה מספיק.
ואולם לא הכל חשוך בפרשה. עם ירידתה של הרשת מהמיקום המרכזי שלה בענף הקמעונאות, תגבר התחרות בין הרשתות הקיימות, שכן המצב אינו דומה לקריסת קלאב־מרקט שעברה לשליטת רשת שופרסל. כעת יש ריבוי רשתות, שזהו מצב משופר מבחינת ציבור הלקוחות וגם מבחינת ספקי המזון.
תחרות בין גורמים רבים היא יציבה יותר, ורק המצטיינים מצליחים לייצר רווחים. אנחנו בשיאו של תהליך שינוי עמוק בענף הקמעונאות, שחלק מזרעיו נזרעו במחאת 2011. הציבור לא רוצה לסבסד שווקים לא תחרותיים, ובמוקדם או במאוחר השינוי מגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו