"די להסתה"? נכון, אבל תראו מי שמדבר

"שִׂיחָדָש" הוא אחד המונחים האירוניים והמשקפים נאמנה "שיח ציבורי", שאינו אלא הכתבת נורמות חדשות של "שיח" שהוא תרמית והולכת שולל. מדוע נזכרתי במונח הזה דווקא עכשיו? זאת מפני שאמנם ג'ורג' אורוול מיודענו קבע זאת עוד ב־1948, אך השימוש הלך והתגבר כאילו נוצר זה עתה. מאמרה של רחל ליאל, המנכ"לית של "הקרן החדשה לישראל", מיום 14.1.16 באתר ynet, הוא השיח החדש המכסה על האמת המרה, המתלווה לארגונים המודאגים עד מאוד ממצבה של ישראל, זו המאכלת את עצמה, כביכול, מבפנים, כל עוד הכיבוש נמשך. 

ליאל מתרעמת על הרשתות החברתיות אשר נתמלאו בדברי ביקורת חריפים כנגד פעילותם של ארגוני "זכויות אדם". לטובתה נזכיר כי היא איננה הראשונה אשר רומזת לכך שיש לצנזר ולהעניש את הכותבים ברשת. אמת, ההסתה ברשתות איננה מצד אחד בלבד, ועל כן ראוי היה שביקורת תישמע בכבוד הדדי, ושהשיח הציבורי יוריד טונים ובייחוד שיימנע מנאצות ומקללות החונקות את היופי שברשתות החברתיות.

אחד הזרזים לסדיקת מונופול השמאל בתקשורת הוא האינטרנט והרשתות החברתיות. אלו נותנים במה לציבור רחב אשר נאלץ היה לקבל תפיסת עולם אחת המובאת בפניו, בין שבצורת חדשות שאינן אלא דעות, "אובייקטיביות", דהיינו פרשנים בעלי מנעד דעות צר להחריד, ובין שבעצם העלאת נושאים אשר קל ונוח לתקוף דרכם את השלטון. וברגע שנפתחו הבמות החדשות, מתברר שהסובלנות של בעלי הדעה השלטת צוללת אל המעמקים במהירות.

מדוע כיסאה היציב של "הקרן החדשה" מתנדנד לפתע? מפני שפעילותה של הקרן היתה מוסווית היטב וללא מענה הולם ומאוזן של בחינת דרכיה באופן ביקורתי. במעטה תמים של ארגוני "זכויות אדם", ה"אדם" היה מצד אחד בלבד. השיטות היו כמיטב המסורת של מלכודות דבש. הקמתן של עמותות "חברתיות", התססה מכוונת של חלקי ציבור האחד במשנהו בנושאים השנויים במחלוקת. "מעקף דמוקרטי" הוא השם המתאים לפעילותה האמיתית: הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. 

את עיקר חיציה משלחת ליאל כלפי הממשלה והעומד בראשה. מותר ואף חובה לבקר את הממשלה. זאת נשמת אפה של הדמוקרטיה. ואולם מבחן המעשה בהתנהלותה של הקרן החדשה הוא היפוך גמור מכך. התערבותן של מדינות, בין שבסיוע כספי נדיב ובין שבדיפלומטיה גלויה ושקטה כדי לחבל ברצון הבוחר הישראלי, מתגלה מדי יום. כך, למשל, ד"ר אלון ליאל ואחרים פעלו ליירוט מינויו של דני דיין לשגריר בברזיל. וזהו קצה הקרחון. טענותיה על הסתה יכלו בקלות להיענות ברשימת מעשי הסתה שמנגד. לפיכך ראוי שייפתח שיח ציבורי חדש, ולא זה שאליו התכוון אורוול בספרו "1984".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו