התגלמות הבינוניות

1 איפשהו במהלך המחצית הראשונה, תוך כדי שכותב שורות מעלעל בקטלוג איקאה ובודק את חשבונות הגז וועד הבית, נזכרתי באיזה משחק נכחתי ב־2009 בהשתתפות קבוצות ששמן מנצ'סטר יונייטד וליברפול. 

זה היה משחק מצוין שבו ליברפול ניצחה 1:4 את אלופת אירופה, שהיתה בדרכה לעוד תואר פרמייר ליג וגמר אירופי נוסף, אבל ללא פערים מיוחדים בין הקבוצות. 

שיחקו בו כדורגלן השנה בעולם, כריסטיאנו רונאלדו; מי שסיים במקום השלישי באותו משאל, פרננדו טורס; ובסך הכל שישה מ־25 השחקנים שקיבלו קולות במשאל, כולל סטיבן ג'רארד, וויין רוני, נמניה וידיץ' ואדווין ואן דר סאר. 

נוסף על כך, שיחקו בו כדורגלנים אגדיים שזכו או שעתידים לזכות בהר של מדליות: פול סקולס, ראיין גיגס וריו פרדיננד ביונייטד, מול צ'אבי אלונסו וחאבייר מסצ'ראנו. שחקנים נפלאים כמו קרלוס טבס או דימיטר ברבאטוב נחשבו משניים לעלילה.

מדוע אני מתייחס לכוח האדם? כי באותו משחק כדורגל לכל טעות, חילוף או הימור היתה משמעות. כשיונייטד עברה לשחק ב־2-4-4 כדורים שרקו ליד שער ליברפול; כשליברפול תפסה את יונייטד לא מוכנה, מתפרצות הפכו לשערים ולפנדלים, כי זה מה שעושים שחקנים גדולים - מנצלים כל מצב או כל טעות שנקרים בדרכם.

אתמול היו במשחק יוזמה והתלהבות. ליברפול הפתיעה לפעמים את יונייטד האיטית במהירות, יונייטד חטפה כמה כדורים בעומק, אבל כשהשחקנים הם התגלמות הבינוניות זה לא כל כך משנה. בייחוד כשהלא בינוני היחיד במגרש היה שוער יונייטד דויד דה חאה, שביטל יתרון ליברפולי מסוים בהתרחשויות.  

2 לתחושתי, העובדה שיונייטד לא פעלה בינתיים בחלון ההעברות היא סימן שלואי ואן חאל יסיים את העונה, אבל כנראה לא ימשיך בעונה הבאה. בשלושת המשחקים האחרונים עבר המנג'ר ההולנדי לגישה התקפית יותר, ואם נגד ניוקאסל הוא איבד את הנקודות בזמן פציעות, אתמול תוגמל בקצת נחת אצל האויב הישן. כשליברפול התעייפה הוא הכניס את חואן מאטה וממפיס דפאי. כשאתה עושה את זה, לפעמים השער המקרי מהמצב הנייח הוא דווקא לטובתך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו