דומה כי המרדף אחרי הטרוריסט נשאת מלחם והחקירות סביב זהות האנשים שסייעו לו ותמכו במעשיו הסיטו את הזרקורים מנאומו ה"היסטורי" האחרון של יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, שהתקיים ב־6 בינואר, לפני כשבועיים. הראיס הפלשתיני השמיע כבר בעבר אוסף נאומים "היסטוריים" דרמטיים, ובהם טען שוב ושוב שישראל היא מדינת אפרטהייד המבצעת רצח עם והורגת ילדים. לא אחת אף איים בפירוק הרשות הפלשתינית ובהטלת הפלשתינים ה"כבושים" על כתפיה של ישראל. בכל פעם הבטיח סנסציה היסטורית, אך בכל פעם מחדש ההר הוליד עכבר.
לאחרונה קיימה ישראל דיונים שבחנו ברצינות את תסריט קריסת הרשות הפלשתינית. דיונים אלו הבהילו את בכירי הרש"פ, שהפנימו כבר כי העניין הפלשתיני הוא שולי במכלול סכסוכי הדמים באזור, בעיקר לנוכח בעיית הפליטים באירופה, התפרקות המדינות הערביות והקרע הסוני־שיעי. ייתכן שההנהגה הפלשתינית הבינה כי ההסתות הבאות משטחה ומכלי התקשורת שלה, הפיגועים והאיומים "להתפרק וללכת הביתה" הם בבחינת בומרנג ו"גול עצמי" המשמשים מאיצים להידרדרות ביטחון הפנים ומשרתים את חמאס החתרני.
ואכן, תשתיות חמאס שנחשפו בידי השב"כ לאחרונה הבהירו לפלשתינים כי לצד פיגועים בישראל פעל חמאס גם להפלת הרשות. דומה כי הפלשתינים הבינו שוואקום קריסת הרשות יתמלא חיש על ידי פעילי הארגון האיסלאמי, שיחסלו אותם ויחרימו את רכושם, יחזירו את התושבים הערבים בגדה המערבית למאה השביעית ויהפכו את השטח לעיי חורבות - עם או בלי דאעש, ממש כמו בעזה.
כל פלשתיני מבין כי שום מדינה אירופית לא תתמוך בהקמתה של אמירות חמאס נוספת לזו שבעזה. המחשבה שהישראלים אינם נבהלים מתסריט כזה, ואולי מייחלים להתרחשותו, הביאה כנראה את ההנהגה הפלשתינית לתובנות חדשות. ואכן, אבו מאזן "הוריד את הכפפות" והאשים את חמאס בחבלה באחדות הלאומית, בהתנגדות לבחירות, בנזק לפלשתינים בעזה ובעימות מיותר עם מצרים.
נאומו האחרון של אבו מאזן הצטייר כנאום התעשתות. לא, הוא אינו מתכוון "למסור את המפתחות" לקצין ישראלי בדרגת סגן משנה. להפך, הוא נשאר, וכך גם הרשות הפלשתינית, שהיא "הישג היסטורי לפלשתינים". מתברר כי התיאום הביטחוני עם ישראל מתחזק דווקא ורמת ההסתה והפיגועים יורדת, כעניין של ביטחון לאומי פלשתיני צרוף. אזהרותיו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי מפני התפרקות הרשות ושלטון אפרטהייד ישראלי בשטחים מצריכות בחינה מחודשת.
אכן, אבו מאזן הצהיר כי "לא נסכים שהמצב הנוכחי יימשך ללא שינוי" והביע תמיהה נוכח סרבנות ישראל לחדש את המשא ומתן, במיוחד לאחר שהפלשתינים הסכימו לגבולות 67', לעקרון שלושת גושי ההתנחלויות וחילופי השטחים וליוזמה הסעודית, שתזכה את ישראל בקשרים פורמליים עם 75 מדינות ערביות־איסלאמיות. אלא שהיה זה כרגיל נאום כפול־מסר. הראיס העלה על נס את ה"חללים" הפלשתינים ושב וכינה בנאומו את הסכינאים, היורים והדורסים הפלשתינים "מפגיני שלום", והאשים את ישראל בירי עליהם.
החלק הדתי בנאום היה הזדוני ביותר. בהזהירו מפני הפיכת הסכסוך הפלשתיני־ישראלי לסכסוך דתי, הדיר אבו מאזן בנאומו את היהודים ("מטמאי" הקודשים) מכל קשר לירושלים, קרא לסילוקם מהעיר ותידלק את ה"ג'יהאד" בטענות כי ישראל כובשת ומסכנת את המסגדים והכנסיות, והצהיר כי הפלשתינים, על דעת ירדן, הערבים והוותיקן, הם בעלי הבית ומגיני ירושלים.
בעקבות הנאום הודיע אבו רודינה, דובר הרש"פ, כי הפלשתינים יפעלו לסיום הפילוג הפלשתיני בסיוע מצרים, ירדן וסעודיה. חבר הוועד הפועל של אש"ף, וואצל יוסף, האשים את האמריקנים בקיפאון המדיני ואיים שהפלשתינים יתנערו מההסכמים. לדבריו, הפלשתינים מכינים "תיקי עבודה" כדי להקים במועצת הביטחון מנגנון להגנת העם הפלשתיני הכבוש באמצעות מצרים, הליגה הערבית וכמה מדינות אירופיות. שוב הטנגו המוכר: צעד קדימה ושניים לאחור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו