צמרת משרדי האוצר והביטחון התעקשו אתמול לטעון שבכלל לא מדובר בהסכם, אלא לכל היותר בסיכומים או הסכמות. מה יקרה אם יפרו את ההסכמות? "אז יפרו את ההסכמים", אמרו.
נראה היה שמנכ"לי משרד האוצר והביטחון למודים כל הסבבים הקודמים של כיפופי הידיים והם לא רוצים לקלקל בפוטו פיניש. בין ההישגים הגדולים לשני הצדדים הוא שנקבע בסיס תקציב לצבא, דבר שאולי יחסוך מאיתנו את הקרב השנתי על התוספות. אולי. עם זאת, אנחנו יודעים שאחרי המבצע הצבאי הבא ייפתח שוב מרתון הדיונים־ויכוחים על התוספת הבאה.
בסיכומים שהושגו יש גם שינויים משמעותיים הנוגעים למשרתי הקבע. המתווה החדש הולך על הצערת גיל הפרישה של הקצינים. הפוך מהמגמה מהעבר הלא רחוק, גם לפי דו"ח לוקר וגם לפי סיכומים שהשיג בזמנו השר שטייניץ כששימש שר האוצר.
מי אמר שגנרלים צעירים יותר הם טובים יותר לניהול המערכה הצבאית? מה כל כך רע בניסיון ארוך שנים? ממה שהוצג אתמול היה נראה שהצבא והאוצר הסתכלו יותר דרך החור שבכיס, לאחר שהתעייפו ממלחמת ההתשה השנתית בענייני התוספות.
מעבר לכך, גם מהבחינה הכלכלית, פרישה מוקדמת בגיל 42 עם פנסיית גישור שמנה עד לפנסיה האמיתית בגיל 67 זה עסק יקר. אמנם האוצר השיג את העלאת גיל הפרישה של הנגדים ל־53. ונאלץ להתגמש בעניין הקצינים. לטענת הצבא והאוצר אתמול החיסכון הכלכלי יושג בעוד עשר שנים ויעמוד על 1.5 מיליארד שקלים בשנה. על זה נאמר, בטח בהתחשב בכל התהפוכות של השנים האחרונות בסוגיה הזו - נחיה ונראה. הכל רחוק וקלוש מדי כדי לקבוע מסמרות.
הצד החיובי בכל הסיפור הוא שנראה ששני הצדדים הבינו שכדאי, עבור ביטחון המדינה, לחסוך מלחמה אחת מאיתנו. מלחמת התקציב. יש סידרה רחבה של הסכמות בנושאים חשובים נוספים כמו קיצור חצי שנה לחיילי החובה. כך שאם בסופו של דבר יגיעו הצדדים להבנות, הרי גם הסכם השלום בין האוצר לצבא שאיש לא קרא לו אתמול הסכם, הוא בסיס ליציבות עבור קציני הצבא כך שיוכלו להתרכז בביטחון המדינה.
