כתב האישום נגד עמירם בן אוליאל בפרשת רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא מאשש לכאורה טענה התחלית של משה (בוגי) יעלון, שגורמי הביטחון ידעו מניין צמחו מעשי הפשיעה, אבל החקירה היתה מוגבלת. למרבה המזל, התירו יהודה וינשטיין והפרקליטות לנהוג בחשודים על פי "חקירת הצורך" - מה שנקרא בימים עברו היתר להפעיל "לחץ פיזי מתון" כלשון השופט משה לנדוי - והתוצאות לא איחרו להגיע. לפחות, לכאורה.
אמנם האמצעים שהופעלו חוקיים, אך אין אדם נאור התומך בשימוש סיטוני בהם. אתמול גם נשמעה מפי הסניגור חי הבר הטענה כי אם כן - מדוע לא להפעילם נגד משפחות הפשע, שגם הן בבחינת "פצצה מתקתקת" המאיימת לחסל יריבים בעתיד? קושיה רצינית, אבל תשובה לצידה: גם אם לעיתים הנזק ממהלך של טרוריסט קטן מזה של עבריין הפעיל במשפחת פשע - האיום על החברה הישראלית גדול לאין ערוך כאשר לעבירה מתלווה נופך שמקורו בסכסוך הלאומי. ייתכן כי הפדופילים ועברייני המין שהתהלכו אתמול חופשיים בתל אביב סיכנו יותר את ילדי הגנים ובית הספר מאשר העבריין שרצח בדיזנגוף, ובכל זאת הלימודים הושבתו בחלקם (משגה, לטעמי) רק בגלל המחבל.
לכן, המבחן אינו אם בן אוליאל סבל מאמצעי חקירה בלתי שגרתיים. העיקר הוא לעמוד מקרוב על כללי הזהירות הנדרשים, שהכל נבחן ונבדק ותועד והוקלט וצולם, ויכול להימסר לחקירת נגד לפי הצורך - גם אם נאסר לפרסם את הפרטים כדי שהטרוריסטים־לעתיד לא ייהנו ממידע מוקדם מהו גבול ההיתרים.
עתה הכל מסור בידי בית המשפט. הוא יכריע מה יישמע בדלתיים פתוחות ומה בסגורות; ועליו לעמוד על משקלם של הקטינים - האחד שסייע בדומא ועוד מי שהיו מעורבים במעשי פשע אחרים, שגרמו לישראל נזק בינלאומי כאשר נפגעו כנסיות ומסגדים. החבורה המטורפת הזאת רוצה להביא למלחמת גוג ומגוג כדי להקים כאן "ממלכת כהנים, גוי קדוש", ומי שקרא את מסמך מלכות הזדון מבין כי סיקריקים אלה מסוכנים לכל ישראל.
חשוב מאוד שיידע גם כל "שובר שתיקה" מכל סוג בארץ ובעולם כי שלטון החוק הישראלי אינו מבחין בין יהודים לבין פלשתינים. אמצעי האכיפה והחקירה אחידים כלפי כולם, בהתאם לצורך. כואב להיווכח כי יש מי שהלכו שולל אחרי ההקצנה המשיחית. עתה תורם של המורים וההורים בהתנחלות ללמד כי היהדות המהותית אינה רק אהבת הארץ, אלא גם ריסון ודין צדק כלפי הזר והאחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו