בזמן שסוריה ועיראק נקרעות לגזרים, מדינה כורדית עצמאית עשויה לקרום עור וגידים • סעודיה מנסה להקים "נאט"ו סוני", אך הקשיים רבים • וישראל? עדיף שתתרחק ממאבקים לא לה • המזה"ת, נכון ל־2016
השינויים שמתחוללים בסביבת ישראל כה משמעותיים לעתיד האזור כולו, עד כי קשה לדעת להיכן פניו בשנים הקרובות והלאה. מדי פעם נכון לעצור ולסכם מעין תמונה־עד־כאן, וסופה של השנה האזרחית הוא זמן טוב לכך.
המושג מדינת הלאום חטף מכה של ממש. שלוש מדינות התרסקו (עיראק, סוריה ולוב), כמה נוספות מתנדנדות (בראשן תימן), ואיש לא יופתע אם מדינות אחרות יתווספו לרשימה. גם במדינות שנותרו שלמות לכאורה נפערו פצעים שיהיה קשה לאחות, ולכן אי השקט בהן יישאר על כנו גם בעתיד.
בסוריה מתנהלות שלוש מלחמות במקביל. האכזרית ביותר היא בין המשטר העלאווי למורדים, סונים לסוגיהם. המשטר - שעמד ליפול למרות המעורבות בשדה הקרב של חיזבאללה ואיראן - ניצל בגין התערבותה של רוסיה, שהביאה ללחימה כוח אש עצום. אבל גם רוסיה לא יכולה להטות את הכף, ובוודאי לא להקנות לגיטימציה לאסד. כיום שולט המשטר בכשליש משטחה של המדינה, ולאחר הגירה של כ־5-4 מיליון פליטים, גם ברוב תושביה.
המלחמה השנייה היא המלחמה בדאעש, שאותה מנהלות בעיקר עיראק וארה"ב, ובמידת מה גם צרפת ורוסיה. הצלחת צבא עיראק בכיבוש רמאדי היא אולי בגדר סימן לתפנית בקרבות שם; אך בסוריה זו כנראה תהיה מלחמה ארוכה, שהאתגר העיקרי בה הוא להשיג מודיעין מדויק, מפני שהיא מתנהלת ברובה מהאוויר.
המלחמה השלישית היא בין ישראל לחיזבאללה ולאיראנים. האחרונים מנסים, בחסות הכאוס הסורי, לחזק את הארגון במיטב מערכות הנשק האיראניות והרוסיות (שנמכרו לסוריה) ולהכין את רמת הגולן כחזית נוספת נגד ישראל. ישראל פועלת לצמצום היכולות הללו בדרכים שונות, כולל פעולות "רועשות" בסוריה. אף שהרוסים התפרסו במרחב, עד כה נשמר חופש הפעולה של צה"ל, והתיאום הצבאי עם הרוסים ככל הנראה פועל היטב.
אבל המלחמה בסוריה ובעיראק הביאה לטלטלה שהדיה מורגשים גם מחוץ למדינות אלה: טורקיה מבינה כי המשך המהלכים הנוכחיים עלול להביא לערעור שליטתה באזור המאכלס יותר מ־15 מיליון כורדים בדרום־מזרח המדינה. האוטונומיה הכורדית בעיראק, ובמידה רבה גם זו בסוריה, צוברות עוצמה. אם התהליך לא ייעצר, אפשר שהמדינה הכורדית בעיראק ובסוריה תקרום עור וגידים, למרות חילוקי הדעות הקשים בין הארגונים הכורדיים השונים. מדינה כזו תייצר לחץ פנימי בטורקיה שאין לשער את תוצאותיו, כולל אפשרות ל"קריעת" חלק משטחה.
יתרה מזאת, התגובה הטורקית הנמהרת לפריסת כוחות רוסיים בסוריה, שהביאה להפלת המטוס הרוסי, גרמה לשבר בין שתי המדינות. טורקיה שבה לחששות ההיסטוריים בדבר לחץ רוסי על המוצא מהים השחור לים התיכון, ולכן פנתה לנאט"ו - ארגון שבו היא חברה ושעימו יש לה הסכם הגנה. אלא שעתה יכולים הרוסים להשתמש בקלף הכורדי ולעודד הקמת מדינה כורדית עצמאית. התפתחות כזו תביא להחמרה ביחסי
טורקיה־רוסיה, עד כדי עימות גלוי שבו אפילו נאט"ו יתקשה לסייע לטורקים. אפשר שבעתיד הקרוב יתברר כי עוצמת המוטיב הכורדי תשפיע על האזור יותר מבכל תקופה אחרת בעבר.
חלל וחלחלה
הסכם הגרעין בין המעצמות בהובלת ארה"ב, שהותיר בידי איראן יכולות גרעין חשובות, וגם הגעתה של רוסיה לסייע לעלאווים - כל אלה גרמו לחששות גדולים בקרב הסונים. הסונים הם הרוב הגדול בעולם המוסלמי (כ־85 אחוזים), אך השיעים הם הכוח הדינמי והמאוחד יותר. אחת התוצאות של יחסי כוחות אלה היא האטרקטיביות הגוברת של דאעש כמגן הסונים. התוצאה השנייה היא הבנה של המדינות הסוניות כי עליהן להתכונן להתגוננות מפני מערך שיעי מתחזק, בהנהגת איראן.
כדי לעמוד בפני שני האיומים הללו חייבות המדינות הסוניות לשלב ידיים חרף המחלוקות הרבות ביניהן, אף שאין שום מדינה סונית רצינית המוכנה לקבל את מנהיגותה של האחרת. אם פעם עמדת הבכורה היתה שמורה למצרים - הגדולה במדינות ערב - היום מעמדה נשחק, מפני שהיא נזקקת לסיוע כלכלי מאסיבי המגיע מהמפרץ. גם טורקיה, שחשבה במונחים עות'מאניים של הנהגת הסונה, אינה יכולה לממש את חלומה זה. הטורקים שנואים במדינות ערב, וכל הד לחלום של הנהגה בניחוח האימפריה העות'מאנית הישנה מעורר בהן חלחלה.
לחלל נכנסה סעודיה, המנסה לתפוס את עמדת ההנהגה - הן בשל היותה בעלת הבית בעיר הקדושה מכה, והן הודות לעושרה הרב. אלא שעוצמתה תלויה על בלימה. מקור כספה הוא בנפט, שמחירו ירד פלאים; על כן הממלכה מושכת סכומי עתק מעתודות המטבע שלה, שגדולות ככל שיהיו, הן עדיין מוגבלות. ובלי קשר לאירועים קשים אלה, עומד בית המלוכה הסעודי בפני אתגר העברת השליטה לדור הבא. קולות החיכוך בין גורמים שונים במשפחת המלוכה כבר יצאו החוצה, מה שמוכיח כי מדובר במעבר קשה שטרם הוכרע.
בכל זאת, מנסה סעודיה ליצור ארגון חדש של כלל המדינות הסוניות המתפקדות, מעין "נאט"ו סוני". הארגון הזה אמור לייצג את האינטרס של המדינות הללו ולסייע לסונים בסוריה נגד השלטון העלאווי ובעלי בריתו: חיזבאללה, האיראנים והרוסים (ובעתיד - לא רק בסוריה). אם המהלך יצליח הוא יכול לשנות את מאזן הכוחות בסוריה, והצלחה שכזו תיצור בעיה של ממש עבור הרוסים. מאמץ זה של המדינות הסוניות אמור לחדד את ההבדל בין גורמי דאעש - שבהם יילחם גם הארגון החדש - לבין המורדים האחרים, שיזכו לתמיכתו.
אחת משאלות המפתח היא לגבי שיתוף הפעולה מצד טורקיה. הניסיון מצביע על כך שקואליציות סוניות מעין אלה מתקשות להתעלות על מחלוקות והבדלי הגישה בקרב המדינות המעורבות בהן; בוודאי במקרה זה, כשהמרכיב הכורדי מקשה מאוד את בנייתה של קואליציה רצינית.
מה צריכה לעשות ישראל מול עולם גועש זה? כעיקרון, אסור לה להישאב לתוך המחלוקות שסביבה. הן עמוקות, רחבות ותימשכנה זמן רב. על מדינת ישראל להשקיע את משאביה באותם תחומים שבהם מעורבותה תורמת לביטחונה ולהתפתחותה, למניעת סכנות ברורות וליצירת הזדמנויות וניצולן. אל לה לכלות כוחה במאבקים של אחרים, כאלה שסופם לא ברור ושאת תועלתם אי אפשר לחזות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו